שותף מתוך המהדורה 5/25/2018 Israel Hayom


לא רק תושבת אחת של העיירה אדרינגטון בסקוטלנד חושבת כך על מזקקת הסינגל מאלט  "מקאלן" - מהראשונות במדינה • בשבוע הבא תפתח"מקאלן" לציבור מזקקה חדשה  ומשוכללת - בהשקעה של ‭ 190‬ מיליון דולר, ועם הגג המורכב בעולם • טעמנו לפני כולם

Picture
Picture

המזקקה החדשה של "מקאלן", טעימה מבפנים ומבחוץ

צילומים: ‭ Mark Power/Magnum Photos ‬

Picture
Picture
Picture
Picture

לא צריך להיות חובב וויסקי מושבע כדי לבקר במזקקה החדשה של המותג הוותיק

מקאלן (‭.(Macallen‬ מביקור  כזה בצפון סקוטלנד, אדרינגטון, עשויים  ליהנות חובבי טבע, דיג, ארכיטקטים  וכמובן, אסקפיסטים ממדינות חמות. האמת היא שגם אנשי עסקים, כלכלנים  ואנשים סקרנים בכלל. אני, למשל, הגעתי כחובב כל הדברים האלה וחזרתי גם  הרבה יותר חובב וויסקי. אי אפשר שלא.

כשהזמינו אותי ועיתונאי נוסף מהארץ לבקר במזקקה החדשה, שלא לומר במקדש הוויסקי החדש, חשבתי לעצמי - מה לעזאזל מעניין אותם בשוק  הישראלי? מותג, הנמכר הרבה עשרות שנים כמעט בכל מדינות העולם, משקיע באירוח עיתונאים מישראל - מדינה  חמה, שאם כבר אלכוהול, מתאימה לבירה קרה וליין לבן. אבל מתברר שלא רק אנחנו מעניינים אותם, הם פשוט הזמינו משלחות רבות מכל מדינות העולם בכמה סבבים, באופן מחושב  מאוד. וכן, אנחנו בהחלט מעניינים אותם ויש פה לא מעט צרכנים, גם של המוצרים היקרים יותר שלהם. אפילו יש להם שגריר בישראל ושגרירה במזרח התיכון, שרובו נשבע לנביא שלא ילגום אלכוהול בחייו.

הסיבה לביקור במזקקה הסקוטית  שנוסדה ב-‭- 1824‬ מעבר למזקקה חדשה,  שבבנייתה הושקעו ‭ 190‬ מיליון דולר. רוצים את זה בשקלים? אז הרבה יותר מחצי מיליארד שקלים, או ליתר דיוק ‭ 665 -‬ מיליון. כישראלי שורשי חשבתי שמדובר בגוזמה. הסכום הזה לא התקשר אצלי עם מזקקת וויסקי. ביקרתי בעבר במזקקות ואני יודע - וויסקי הוא מים  עם חיטה. מרתיחים, מסננים, מסננים שוב, שמים בחבית ומורישים אותה לילדים. זו הסיבה היחידה שאין וויסקי  יהודי טוב, בקושי סבים יש לנו, אז מה  לנו ולוויסקי מ-‭,1926‬ שאגב, השבוע נמכר בקבוק כזה של מקאלן במכירה  פומבית ב-‭1.1‬ מיליון דולר! אבל אם כבר בוויסקי יהודי עסקינן, אז וויסקי עובר מבחני כשרות מחמירים, גם בלי שהגויים יתאמצו במיוחד בשבילנו.

אז נחתנו באברדין שבצפון-מזרח סקוטלנד. שדה תעופה כמו שדה דב או אילת. נהג לבוש כמו הנהג של הארי ומייגן המתין עם שלט שבו השמות  שלי ושל היליק, שהוא בעצם חיליק, ובירך אותנו בנימוס שאנחנו לא מכירים מהשכונה במבטא גאלי עתיק שלא בוחל בעיצורים גרוניים. אחרי נסיעה של שעה קלה במרצדס כבדה עם הגה בכיוון  הלא נכון, דרך שדות, פרות וכבשים שעירים במיוחד ואור בצבעים של ציור  שמן מקורי, הגענו לאדרינגטון. עיירה  פסטורלית עם נחל זורם, שני בתי מלון,  שלוש חנויות (סגורות) וכביש. אנחנו  קיבלנו את המלון החדש, בן ‭ 140‬ בלבד.

לפני אירוע קבלת הפנים נמלטתי לסיור להיכרות עם המקום. ניסיתי להגיע לאפיק הנחל, אך כמעט לכל אורכו שוכנים בתים פרטיים עם שלט מנומס שאומר "מצאו בבקשה דרכים אחרות להגיע לנחל, לא דרך הנחלה  שלנו". זה הרגע שאתה שואל, למה  הירוקים לא הגיעו אליהם?! אבל במחשבה שנייה, ברור שאם הם היו מגיעים בוודאי לא היו מרשים להם לשתות מהנחל הזה מיליוני קוב מים בשנה. בסוף מגיעים לכמה כניסות אפשריות לנחל, ואפשר ליהנות מציפורים ומלוטרות ששוחות שחיית גב רגועה במימיו.

בשלב הזה הרגשתי שכבר קיבלתי תמורה לנסיעה המפרכת, אבל למחרת התחיל העניין האמיתי. המזקקה הזו  משתרעת על לא פחות מ-‭1,500‬ דונם. נחלה עצומה שכוללת קטע נחל פרטי,  שדות חיטה, מבנה עתיק, בית קברות  קטן, מחסנים, שיסלחו לי, אבל לא רק לי  המבנים האלה הזכירו תקופות אפלות...  והמזקקה? לא פשוט להבחין בה. כמו מתקן גרעיני סודי היא מוסווית בגג דשא בצורת גבעות ומהכביש שמעליה היא פשוט לא נראית.

בחזית רואים שורת זכוכית שמעליה,  כאמור, גג גבעות דשא, ובוודאי אי אפשר להעריך אילו מפעל ומרכז מבקרים עצומים מסתתרים שם. חובבי האדריכלות יבינו שלא מדובר בעניין שגרתי, לפי משרד האדריכלים הלונדוני  שתכנן את זה - רוג'רס, סטירק, גראהם,  הארבור ושות'. אלה חתומים על מיזמים כמו שדות תעופה, מוזיאונים ומבנים לא שגרתיים בכל רחבי העולם. גולת הכותרת של המבנה הוא הגג, שנועד להשתלב עם הנוף הפתוח באופן הטבעי ביותר. כדי להיכנס למבנה יש לצעוד בשביל ארוך של לוחות אבן טבעיים, מעין בזלת. הדבר הראשון והמרשים ביותר שרואים בפנים הוא גג עץ, הנחשב לגג המורכב ביותר בעולם. מדובר בפאזל של לוחות עץ טבעיים, מעין קוביות פתוחות בגדלים שונים, בצורה גלית מהפנטת. אין שום חוקיות לגג הזה שתוכנן באמצעות מחשב על, להכנת  קומפוזיציה של ‭ 380‬ אלף רכיבי עץ, ‭ 2,500‬ לוחות ו-‭1,800‬ קורות עצומות, מבלי שנראה כל חיבור של מסמר או חומר אחר מלבד עץ בצבעו הטבעי.

למעשה - משקה עץ טבעי

התקרה גבוהה מאוד והכניסה היא למעשה למרכז מבקרים שנראה כמו  מוזיאון מרשים, מודרני ומכובד במיוחד.  מצד אחד, קיר תלוי של ‭ 840‬ בקבוקי וויסקי מהתקופה הוויקטוריאנית ועד היום, ומצד אחר קיר זכוכית שמבעדו נראית המזקקה האמיתית - מכלי נחושת עצומים, בצורה האופיינית לזיקוק וויסקי, שמחקים במדויק את המכלים  הקודמים (שחיקו גם הם את קודמיהם), כדי לשמר את הטעם המוכר.

אגב, המאמץ הכביר המושקע בשימור תהליך הייצור המקורי אחראי, לדברי  המומחים, ללא יותר מ-%‭20‬ מהטעם  הסופי, שברובו המכריע, ‭ ,80%‬ מושפע מהחביות שבהן הוא יתיישן במשך שנים.

מרכז המבקרים הזה יסקרן כל נער ומבוגר, כי הוא כולל סרטים המוקרנים על מסכי עץ טבעי ואמצעי המחשה  מדהימים של הייצור, המקום ועוד. בסיור אפשר להריח את התזקיק הראשוני של הוויסקי, ששיעור האלכוהול בו גבוה  מ-%‭60‬ וצבעו צבע מים. את שיעור האלכוהול הרצוי, הצבע והטעם הסופי תקבע חבית העץ שבה התזקיק ישהה. ברוב המקרים, במקאלן התזקיק ימצא עצמו אטום בתוך חבית עץ אלון ספוגה  בליקר שרי, דובדבנים בעברית.

כמה ליקר דובדבנים יש בעולם בשביל לאכלס מיליוני חביות וויסקי? זו היתה השאלה העניינית הראשונה שלי  למומחים, ואולי גם האחרונה, כי כל השאר היו שאלות כלכליות שהחשידו  אותי כמרגל מטעם שלטונות המס. ובכן, מובן שאין מספיק ליקר כזה בעולם והמזקקה הסקוטית הקימה לצורך כך  מפעל יישון חביות בספרד. עץ האלון, שרובו מגיע מצפון אמריקה, נוחת  בספרד, שבה גדלים הדובדבנים הטובים. שם מייצרים את החבית, מיישנים בה ליקר דובדבנים ומגלגלים את הליקר מחבית לחבית, עד שלבסוף שאריותיו  נשפכות. החביות ה"משומשות" האלה נשלחות למזקקה למילוי. אגב, המזקקה היא התחנה העיקרית, שבה גם מתיישנות החביות, אך התחנה הסופית היא באדינבורו, שם מבקבקים את הוויסקי ומוציאים אותו לשווקים.

צוואר הבקבוק של ייצור הוויסקי הוא כמובן האחסון - החלק הארוך והמתיש בפס הייצור הזה. עד לאחרונה הצרכנים הורגלו לשתות כמעט כסטנדרט את  הוויסקי ‭ 12‬ שנים. ולמרות שמועות  זדוניות ששמעתי קודם ‭ 12 -‬ זה לפחות

‭.12‬ זאת אומרת שבבקבוק שעליו מתנוסס המספר הזה יכול להיות וויסקי  מחביות של ‭ 13‬ שנים ויותר, אך החבית  הצעירה ביותר היא בת ‭ .12‬ אותי זה  לא עניין כמקצוען וויסקי, כי אני לא, אלא כבעל אובססיה לחישובים. שאלתי כמה חביות יש במחסן, כמה ליטרים יש בחבית וכמה מחסנים יש, ואחרי  שחישבתי מכירה של ‭ 15-12‬ מיליון חביות בשנה, עברתי לחישוב המלאי ואז שאלתי את חבר ההנהלה הבכיר: כיצד רשויות המס מחשבות את שווי המלאי שלכם?

מייד הסגרתי את עצמי כעורך כלכלה שהסתנן למשלחת שתיינים מקצועיים, אבל גם הוא הסגיר עצמו כסקוטי אדיב שבקודים שלו כעס הוא לא אופציה. אז הוא השיב שזה באמת היה עניין מורכב, כי לפני 150 שנה הקימו את המזקקות בצפון סקוטלנד בדיוק מהסיבה הזו - להיות רחוקים מפקידי השומה בלונדון,  אלה ששואלים הרבה שאלות. "כמוך", הוא הוסיף, כי זו נחשבת עדיין שנינה במסגרת הצחוקים המותרים. אבל אחרי שהם מצאו את הדרך לסקוטלנד היה צורך להגדיר את חישוב שווי המלאי  מחדש, לצורכי ייצור הוויסקי, שבלעדיו סקוטלנד היתה חווה חקלאית נחשלת.

המזקקה הזו כבר לא ציבורית, היא היתה בבעלות ציבורית אך נמכרה לבעל המניות הראשי ומאז היא לא חייבת דיווח לציבור. אך בהערכה שלי הפלגתי למכירות של 15 מיליארד פאונד בשנה. ועם כל המכירות האלה והסיור המדהים שעשו לנו והאירוח המיוחד, לא צוידנו ולו בבקבוק אחד  לדרך. אז לפני החזרה הזמנו, אני ועמיתי  החביב, מונית מהמלון לחנות המזקקה. חיכינו וחיכינו למונית, עד שיצאה אישה בדמות עקרת בית ממכונית  וולוו משפחתית ושאלה, "הזמנתם  מונית?" מה ציפינו, באמת? שאלנו אם מדובר בטובה שהיא עושה לחברה והיא  ענתה, מופתעת, שהיא מתחנת המוניות  הרשמית. בדרך הרווחנו עוד סיפור: היא נולדה בחוות מקאלן, במקום שבנו עליו את המחסנים החדשים, אלה שמזכירים תקופות אפלות. אלא שהוריה ידעו שמדובר בשטח פרטי, שעובדי המזקקה הורשו לגור בו כל עוד לא צריך את השטח למטרה אחרת.

בקיצור, יש גם מגורשי מקאלן.  אבל הם לא ממורמרים בכלל. "ככה זה  בעולם", היא אמרה והוסיפה: "בלעדיהם לא הייתם באים ולא היו לי נוסעים בכלל. הם לא מייצרים שם וויסקי, הם  מייצרים זהב".

אז זהו, אני כבר צריך ללכת ועוד לא הספקתי לומר מילה על הוויסקי.  אז בשתי מילים: סינגל מאלט. טהור,  יפה, מרגישים את הדובדבנים.

עמיתי חיליק אמר שעדיף שלא אגיד את החוכמות שלי על וויסקי, כי זה יעליב אותם. אמרתי שבעיניי הוויסקי  הטוב הוא בעצם בטעם ליקר - סליחה, בלי להעליב. אמרתי שאני שותה אותו עם קוביית קרח (אל תגיד להם את  זה. לא מוסיפים קרח לסינגל מאלט!). אבל גם חיליק היה מופתע שהרשו לנו להוסיף קרח, ואפילו להכין קוקטיילים על בסיס וויסקי.

לאחרונה הושקה סדרה חדשה, מהפכנית מבחינת הסקוטים השמרנים,  של וויסקי עם שמות כמו "אמבר", ללא ציון מספר השנים. בהנהלה אמרו שיש כוונה לחנך את השוק לאהוב טעם,  ולא מספר. אני, כמובן, חושד שמדובר  בוויסקי בן פחות מ-‭12‬ שרוצה לכבוש את רמת המחירים של האחים הגדולים,  אבל אהבתי את "אמבר" ובגילי ממילא  אומרים שהגיל לא משנה, אז למה לא?

מצד אחד קיר תלוי של 840 בקבוקי וויסקי מהתקופה הוויקטוריאנית ועד היום, ומצד אחר קיר זכוכית שמבעדו נראית המזקקה האמיתית

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן