שותף מתוך המהדורה 6/1/2012 Israel Hayom

סתם סופרי

ערב שבוע הספר ‭ ,2012‬ מצבם של הסופרים בישראל מעולם לא היה גרוע כל כך • "גם אם כתבת רב מכר, אתה נשאר עם משכורת ממוצעת של ארבעה חודשים, וזה במקרה הטוב‭,"‬ אומר ניר ברעם • "אני מתקשה להתפרנס‭,"‬ מתלוננת יוכי ברנדס • "הרשתות עושות עוול לסופרים עם המבצעים שלהן‭,"‬ טוען חגי ליניק • הרשתות לא מתרגשות: "חוללנו מהפכה בענף בעשר השנים האחרונות"

Picture

קונים יותר, בזה אין ספק. למצולמים אין קשר לכתבה

צילום: משה שי

Picture

ברנדס ואורן. מוכרים הרבה, השאלה כמה נשאר בכיס?

Picture

צילומים: אלון רון/הארץ, מאיר פרטוש

אלכס אפשטיין, סופר ויוזם מחאת הסופרים הנוכחית נגד מבצעי רשתות הספרים, החליט לקחת את העניינים צעד אחד קדימה. את ספרו האחרון, "לקסם הבא אזדקק לכנפיים" (כרמל‭,(‬ הוא פירסם בחינם באינטרנט, וצירף אליו "קול קורא לעם הספר‭:"‬ "ספרים הם לא עגבניות רקובות‭,"‬ כתב, "אל תקנו בבית קברות לספרים‭."‬ בהמשך פירסם מכתב עם הסופר והעיתונאי צור שיזף, ובו דרשו השניים מרשתות הספרים הגדולות "להפסיק למכור ספרים במבצעים מבזים, מבישים, שמנשלים אותנו הסופרים מנכסינו, פשוטו כמשמעו; אנחנו דורשים מרשתות הספרים לאפשר לקוראים לקנות ספר אחד ‭ 40-ב‬ עד 60 שקלים ולא להוציא 100 שקלים בכל קנייה על ספרים שאינם רוצים. איננו יכולים לחכות עוד עד שיחוקק, אם יחוקק, חוק הספרים, ההולך ומצטמק תחת מכבש של לוביסטים‭." ‬

המחאה של אפשטיין ושיזף, שאולי יתבררו עוד כאיציק אלרוב ודפני ליף של הסופרים, התעצמה - בינתיים חתמו עליה עשרות סופרים - וערב שבוע הספר ‭ ,2012‬ היא מקלקלת את החגיגה וחושפת את העובדה ששוק הספרים נמצא במשבר החמור ביותר מאז קום המדינה, וסופרי ישראל נבוכים, פגועים, זועמים. לא משנה כמה ספרים הם ימכרו, לא חשוב אם מדובר בסופרים שמאיישים במשך חודשים את צמרת טבלת רבי המכר או שמוכרים בקושי 500 עותקים מספר הביכורים שלהם - כסף הם לא יראו מזה. במצב הנוכחי, אומרים רבים בענף, קשה להבטיח שאכן יהיה שבוע הספר ‭ .2013‬ שני שקלים על ספר

Picture

איור: עציון גואל

כמות המלל שנכתבה בשנתיים האחרונות על "החוק להגנת הספרות והסופרים‭,"‬ היוזמה של שרת התרבות והתאחדות המו"לים כדי לרסן את הדואופול צומת ספרים/סטימצקי, יכולה להתחרות בקלות ב"יוליסס‭."‬ השרה לבנת תומכת בהצעה שיזם ח"כ ניצן הורוביץ, שעיקריה קובעים כי במהלך 18 החודשים הראשונים אחרי הוצאה לאור של ספר לא ישתנה מחירו הקטלוגי, והוא לא ייכלל במבצעים. ההצעה קובעת גם כי תיאסר אפליה של הוצאות מסוימות ברשתות ספרים על ידי הקצאה של שטחי תצוגה בחנות, סעיף שבא לטפל בחתונה המתוקשרת ביותר בשוק הספרים - רשת צומת ספרים והוצאות כנרת זמורה-ביתן ומודן. אלא שהחקיקה מתעכבת, ההסתייגויות רבות, הלחצים מתגברים, ואם וכאשר תהיה חקיקה - אכיפה אינה עניין פשוט. ובינתיים, בתי ההוצאה לאור נאנקים, והסופרים אובדי עצות.

בישראל יצאו השנה כמעט ‭ 7,000‬ ספרים, ממוצע של 20 ספרים ביום, או ספר בכל שעה ועשרים. הנתון הזה שם אותנו במקום השני בעולם, יחסית לאוכלוסייה. לפי מקורות בענף, הפקת מהדורה ראשונה של ספר, ‭ 2,000-כ‬ עותקים, עולה להוצאה לאור ‭ 50-30‬ אלף שקלים. לפני עשר שנים, טרם עידן המבצעים וכשהמחיר הקטלוגי של ספר היה ‭ 50-כ‬ שקלים, החלוקה היתה 35 אחוזים למשווק ולחנות ‭ 65-ו‬ אחוזים להוצאה - וכך, מכירה של ‭ 1,200-כ‬ עותקים היתה מכסה את העלויות, והיה גם מקום לרווח כלשהו, לאפשרות של מחיה.

אלא שעם הזמן הפך המחיר הקטלוגי לעניין לא רלוונטי. המלחמה בין סטימצקי לצומת ספרים פרצה כל גדר אפשרית, והשנה היא באה לידי ביטוי בחודש של מבצעים אגרסיביים דווקא במאי - לפני שבוע הספר, כאילו לנטרל את האירוע המסורתי של התאחדות המו"לים. החלוקה הפכה ‭ 50-ל‬ אחוזים לכל צד, וכיום, תחת מבצעים אגרסיביים של שלושה ספרים ‭ 99-ב‬ שקלים, הרשתות נוטלות לעצמן, על פי ההערכות, ‭ 60-כ‬ אחוזים ממחיר הספר. שאר התקבולים מגיעים להוצאה לאור, ובהנחה שהספר נמכר במבצע, כמו הרוב המוחלט של הספרים, מדובר ‭ 15-10-ב‬ שקלים לספר. מהסכום הזה, על ההוצאה לשלם משכורות לעשרות ספקים - מעובדי בית הדפוס ועד המגיהים, מהמעצב הגרפי של הכריכה ועד השליח שמפיץ את הספרים למערכות העיתונים. וכך נותר הסופר - זה ששמו חתום על הספר - עם שקל או שניים ביד.

"התגמולים על הספרים הנמכרים הם מצחיקים‭,"‬ אומר ניר ברעם, שספרו "אנשים טובים" (עם עובד) הופיע ברשימות רבי המכר במשך ארבעה חודשים. "אתה מקבל שני שקלים על ספר, וגם אם כתבת רב מכר, אתה נשאר עם משכורת ממוצעת לארבעה חודשים, וזה במקרה הטוב. בברירה שיש לסופר - להיות במבצע ולקבל שני שקלים או לא להיות במבצע ולא למכור ספרים בכלל - ברור שהוא יבחר באופציה הראשונה, אין לו ברירה אחרת. סופר רוצה שאנשים יקראו אותו, הוא רוצה שייווצר דיון סביב היצירה שלו, הוא זקוק לשיחה הזאת שמתנהלת אחרי שהספר רואה אור‭."‬ "ספר הוא לא רק מוצר"

המציאות ברשתות הספרים עלולה לפגוע בכל ספר שאינו במבצע. הוא הופך לבלתי נראה, לבזוי, ל"חצוף‭;"‬ גם אם יש בו עומק נפלא וסוד ספרותי נדיר, כשהוא יגיע לקופה ויתהדר במחיר מופרך, הוא יפונה אחר כבוד לטובת שלישייה באותו המחיר. לא ברור אם העובדה שספרים הפכו למוצרים מטרידה מישהו. "לייצר ספר בן 300 עמודים בכריכה דקה עולה חמישה שקלים. אין הצדקה למכור אותו ‭ 76-ב‬ שקלים‭,"‬ אמר אבי שומר, הבעלים של צומת ספרים, בינואר השנה, והרתיח סופרים רבים.

"ספר הוא לא רק מוצר, הוא גם ובעיקר נכס רוחני, וראוי שמרכיב זה יובא בחשבון בחישוב עלותו‭,"‬ מבהיר חגי ליניק, זוכה פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס לשנת 2011 על ספרו "דרוש לחשן" (הספריה החדשה‭.(‬ "בעולם מתוקן היו רשתות הספרים דואגות לרווחת הסופרים ולא מוכרות 'נייר' בחנויות שלהן. בעולם מתוקן הסוחרים היו שומרים על מתח רווחים הוגן ומאפשרים לכל העוסקים במלאכה לקבל גמול נאות על פרי עמלם. בעולם כזה היו כל הגורמים המעורבים בתהליך של יצירת ספר מפרישים כמה אחוזים להקמת קרן פנסיונית לסופרים ולמשוררים, שהם לב ליבה של תעשייה המגלגלת מאות מיליונים. אינטרסים כלכליים היו מעודדים איכות. סופרים מהזרם המרכזי היו מסרבים לשתף פעולה עם רשתות הספרים, שהופכות את הספר לנייר שנמכר בעלות של חפיסת סיגריות‭."‬

 המחאה של אפשטיין ושיזף היא תחילת השינוי?

"אני חושב שהמחאה היא אותנטית ונובעת מתסכול נוכח גמגום הזרם המרכזי של הסופרים ואי רצונם לנקוט פעולה נגד הרשתות. הטענות שלי בנושא המבצעים אינן מופנות לרשתות. הן לא עוברות על החוק. הן פועלות על בסיס כלכלי, וזו זכותן. הטענות שלי הן נגד חברי הכנסת המתנגדים לחוק. אני חושב שכדאי להוצאות לפרסם שוב ושוב את שמותיהם של חברי הכנסת הסרבנים. הטענות שלי הן נגד סופרים ששמם מתנוסס באופן קבוע ברשימת רבי המכר, וברוב היתממות חתמו על המכתב לשרת התרבות. לדעתי הם לא צריכים כלל חוק שיגן עליהם, מספיק שיצהירו שהם לא מוכנים שספריהם יימכרו במבצעים ברשתות. אני משוכנע שהמציאות בשוק הספרים תשתנה בבת אחת‭."‬

 עד כמה פרס ספיר, שהביא לך 150 אלף שקלים לפני מס, משמעותי עבורך במציאות הזו?

"משמעותי מאוד מבחינה כלכלית. לא רק הפרס עצמו, אלא ההכרה והחשיפה שהספר מקבל. הפרס מעניק כמובן דחיפה גדולה לקריירה שלי ככותב. מרבים לראיין אותי. חשוב לי לנצל את הבמה כדי לומר בקול רם, שוב ושוב, את מה שכולם יודעים: המציאות שרשתות הספרים יוצרות וההעדפות שלהן עושות עוול גדול לסופרים שכותבים ספרות למיטיבי לכת. אלה ספרים שאין להם סיכוי להיכנס לרשימת רבי המכר, וחיי המדף שלהם קצרים מאוד. סופרים צעירים מאסו בכתיבה והפסיקו. בעוד 20 שנה רוב הסופרים יהיו סופרי רשתות, שטנץ שהרשתות יצרו. יפה עושה שרת התרבות שפועלת לשינוי המצב - בתקווה שאכן תפעל במלוא המחויבות והנחרצות. לחלופין, חבל מאוד שסופרים שיודעים להתבטא באופן יוצא מן הכלל בנוגע לעוולות הממשלה לא פותחים את הפה על העוול שנעשה מתחת לאפם, לשוק הספרים ולחיים הספרותיים בארץ‭."‬

 טל ניצן, משוררת, מתרגמת ועורכת, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים, טוענת כי רשתות הספרים גודעות את הענף שעליו יושבות גם הן. "הרשתות מייצגות תפישה קפיטליסטית קיצונית עם ראייה קצרת טווח של צבירת רווחים בכל מחיר, גישה שאין בה מקום לערכים של תרבות, של רווחת היוצרים או של עתיד הענף. בסופו של דבר, אם הספרות בישראל תקרוס כתוצאה מההתנהלות שלהן, גם להן לא יהיה קיום. צריך להציל את סטימצקי ואת צומת ספרים גם מעצמן‭."‬

 ניר ברעם אמנם חתם על המכתב של אפשטיין ושיזף, אבל מעיר כי "המבצעים ברשתות הספרים לא תמיד עשו רק נזק. חייבים להכיר בעובדה הזו: המבצעים גם חושפים סופרים צעירים רבים לקהלים חדשים ומרחיבים את קהל הקוראים. אבל בשנים האחרונות נוצר מצב שבו הסופרים, המתרגמים וכל אלה שבזכותם יש בכלל ספרות נטחנים על ידי כוחות השוק 'החופשי' - ואת המגמה הזו צריך לשנות. השוק זקוק לרגולציה: יש קהילות בישראל ויש להן צרכים ודאגות, וכוחות השוק החופשי לא יכולים לרמוס אותן בשם דקלום אידיאולוגי עבש שזמנו עבר‭."‬

 באחת ההוצאות הגדולות בשוק היה מי שאמר השבוע: "היום מפסידים על 90 אחוזים מהספרים‭." ‬ איך הן בכל זאת שורדות את המשבר? חנן אלשטיין, עורך ומתרגם של ספרות גרמנית, מצביע על שלוש נקודות אחיזה: "בק-ליסט, שהיא רשימת הספרים הישנים יותר שאינם נכללים במבצע אך עדיין יש להם ביקוש, ספרי ילדים - שהמבצעים עליהם פחות אגרסיביים, וכסף שהמו"ל מביא מדי חודש מהבית. כך או כך ההוצאות מקצצות וזה בא לידי ביטוי גם באיכות היצירה‭."‬ בשנים האחרונות כבר נרשמו איחודים של הוצאות קטנות עם גדולות - בבל אל תוך ידיעות ספרים וחרגול אל עם עובד, ואף הם מציגים קריסה מבנית חלקית של השוק.

מי שקורא, אין לו טלוויזיה

המתח בין המצדדים בשוק חופשי טוטאלי, גם על חשבון ערכים תרבותיים, לבין מי שמעוניינים להגביל אותו, נדמה לעיתים כדו-שיח של חירשים. הטענה המכשירה את המבצעים הפרועים מסתמכת בעיקר על עידוד והגברת הקריאה. "כשאתה קונה שלושה ספרים ‭ 99-ב‬ שקלים אתה לא מקבל איתם תוספת זמן לחייך‭,"‬ אומר אלשטיין, "כיום יש לאדם פיתויים רבים בבית שגוזלים ממנו זמן רב - אם זה טלוויזיה, מחשב או טלפון סלולרי. אני מציע לך לברר לגבי אנשים שקוראים ספרות טובה באופן עקבי, לא רק ספר או שניים בשנה, ותגלה שלרבים מהם פשוט אין טלוויזיה בבית. מספר העותקים הגבוה שנמכר במבצעים אינו תורם לתרבות הקריאה אלא רק לבולמוס הקנייה‭."‬

ניר ברעם:
"המבצעים לא תמיד עשו רק נזק. המבצעים גם חושפים סופרים צעירים רבים לקהלים חדשים ומרחיבים את קהל הקוראים. אבל בשנים האחרונות נוצר מצב שבו הסופרים נטחנים על ידי כוחות השוק" חגי ליניק: "בעולם מתוקן היו רשתות הספרים דואגות לרווחת הסופרים ולא מוכרות 'נייר' בחנויות שלהן. בעולם מתוקן הסוחרים היו שומרים על מתח רווחים הוגן ומאפשרים לכל העוסקים במלאכה לקבל גמול נאות"

 "בכל המדינות המתוקנות בעולם מתנהל בשוק הספרים מסחר הוגן, אם על פי חוק או פשוט בשל החלטה משותפת של כל העוסקים בדבר‭,"‬ אומרת טל ניצן. "די להביט בדוגמה של אמזון: מחירי הספרים באתר נמוכים מהמחירים בישראל, אבל מצבם של היוצרים טוב פי כמה, כיוון שהרשת אינה גורפת לעצמה את חלק הארי של הרווחים. הספרים, לא רק רבי מכר שהרשת רוצה לקדם אלא גם ספרי שירה או פרוזה ניסיונית וכדומה, נגישים וזמינים למשך זמן רב. באותן מדינות מתוקנות, אגב, סופרים ומשוררים מקבלים מלגת מחיה בשביל לשבת ולכתוב, כלומר, להעניק לחברה מה שרק הם יכולים. בדנמרק או בבריטניה דוד אבידן לא היה מסיים את חייו בחרפה כמו כאן. אבל זה כנראה מוגזם אפילו בתור פנטזיה במדינה שבה תקציב התרבות קטן יותר מתקציב הכנסת, ולא מגיע גם לחצי אחוז מתקציב המדינה‭."‬

 "צריך להגיד את האמת, סופר לא יכול להתפרנס מכתיבה‭,"‬ אומר חגי ליניק. "הבעיה היא במקום אחר: כאשר אדם עושה עבודה ועבודתו מוערכת, עליו לקבל תגמול שאינו מביש, זה אלמנטרי. העיקרון היסודי הזה נדרס ברגל גסה. מעבר לכך, הרשתות חיסלו את האפשרות להתפרנס מכתיבה. הן ניפצו את החלום‭."‬

 וכך, כשאין כסף ממכירת ספרים, נצרכים רוב הסופרים למירוץ אחר פרנסה. הקאנונים הגדולים זוכים לשכר חודשי מבית ההוצאה שלהם, אבל כמעט כל השאר מגרדים מן היקב ומן הגורן. "אני מתמלאת כאב ובושה כשאני רואה איך דמויות מופת בספרות, שגדלנו עליהן, שמעניקות לנו השראה - מתרוצצות בין עבודות שוחקות ודלות שכר כדי לשרוד‭,"‬ מעידה ניצן.

אפילו הסופרת יוכי ברנדס, שכתבה בין השאר את "וידוי‭,"‬ "מלכים ‭ "'ג‬ ו"שבע אמהות‭,"‬ ומכרה אותם במאות אלפי עותקים, מספרת כי אינה מתפרנסת מכתיבה נטו. "אני מודעת, באסירות תודה גדולה, לעובדה שאני בין קמצוץ הסופרים הנמכרים ביותר, ובכל זאת אני לא מפרסמת ספר כל שנה‭,"‬ אומרת ברנדס. "אני עובדת על ספר בין שנתיים וחצי לשלוש. ספריי נמכרים, ברוך השם, ברבבות עותקים, אבל החשבון פשוט: גם אם ארוויח חמישה שקלים לספר (שזה המון, שהרי כל כך הרבה גורמים נוספים נוטלים את שכרם, ובצדק) - אז לאחר הורדת המיסים, הביטוח הלאומי, קרן הפנסיה ‭ ,'וכו‬ יישאר בידי סכום שאינו יכול להספיק כדי לפרנס את משפחתי. כדי להתפרנס אני חייבת להקצות חלק ניכר מהזמן להרצאות, ומדי פעם גם לתחומי אמנות נוספים, ובהם מחזאות. אילו הייתי סופרת אמריקנית באותה מידת הצלחה, מובן שהייתי עשירה מאוד. אבל בשוק הישראלי סופר לא יכול להיות עשיר. הוא אפילו מתקשה להתפרנס‭." ‬

אז מה עצתך לסופר מתחיל?

"שימצא פרנסה נוספת, יציבה ובטוחה. שלא ייקלע למצב שיהיה תלוי בכתיבה לפרנסתו. ורק כשתהיה לו פרנסה נוספת, ואם יש לו כישרון, ואם יש לו מה לומר, ואם בוערת בו תשוקת היצירה, ואם הוא חרוץ ומתמסר ומוכן לוותר על הרבה הנאות בחיים - כי כתיבת פרוזה תובעת התבודדות והתנתקות והשקעה לטווח רחוק - אם יש לו את כל זה, שלא יהסס לכתוב. אף אחד לא נולד סופר מצליח, אף אחד לא נולד סופר. לעיתים אני קוראת סופר צעיר שאומר בזעם שהוא רוצה לפנות את כל זמנו לכתיבה, ואיך זה יכול להיות שהמדינה לא מאפשרת לו את זה. אני חושבת שזו חוצפה. מדינת ישראל צריכה לעזור לסופרים, אבל רק לסופרים מבוגרים שכבר הוכיחו את כוח יצירתם ושאינם יכולים יותר לעבוד בעבודות אחרות‭."‬

 ברנדס, סופרת של כנרת זמורה-ביתן, אינה רואה את החוק המתגבש כפתרון למצוקת התגמולים. "החוק המוצע הוא חוק רע משום שהוא עלול להביא למצב שרק אנחנו, הסופרים הוותיקים והמצליחים, נמשיך להימכר, ואילו סופרים חדשים ולא מוכרים לא יקבלו הזדמנות. אם ספר יימכר במחיר מלא, אנשים יקנו פחות ספרים, ואם הם יקנו פחות ספרים, הברירה הטבעית תעשה את שלה. הוצאות הספרים לא יעזו להוציא לאור ספרים של סופרים לא מוכרים ויעדיפו ללכת על בטוח, עם הסופרים המוכרים והנמכרים. זה מצב רע מאוד. אסור שהספרות תישאר גילדה סגורה. צריך מבצעים מפתים, שיגרמו לקונים לקחת לא רק את עמוס עוז וגרוסמן, אלא גם סופרים שהם עדיין לא קראו‭."‬

 ברנדס לא לבד בתחושה הזו. סופר אחר של כנרת זמורה-ביתן, שספר הביכורים שלו נמכר היטב והעדיף לא להיחשף בשמו, אמר לנו שהוא מעדיף את שיטת המבצעים - "כי ממילא הכסף לא משחק תפקיד. אם הספר שלי יימכר במחיר קטלוגי מלא, מעטים יקנו אותו, ולכן לא אקבל יותר מדי כסף. מנגד, בזכות המבצעים רבים קנו את הספר, לפעמים בדרך לקופה, ונתנו צ'אנס לספר שאולי לא היו קונים אם היה במחיר מלא‭."‬ אותו סופר סבור שהמדינה צריכה להפעיל רגולציה בענייני חוזים עם סופרים: "לא ייתכן שסופר יקבל רק שמונה אחוזים מתקבולים על ספר. זאת שערורייה‭."‬ חרדה כלכלית

אורלי קראוס-ויינר, שכותבת ספרים פופולריים בקצב של ספר לשנה, העידה בכתבה שפורסמה כאן בשבוע שעבר כי "עם כל המבצעים, זה נהיה מפחיד. אני צריכה לכתוב שני ספרים בשנה כדי לעמוד על הרגליים מבחינה כלכלית. חותכים לסופרים את ההכנסות. אני אמנם מוכרת בכמויות גדולות, אבל עברתי כמעט עשר שנים של הישרדות. אין לי חסכונות ואין לי בית משלי. אם ספר אחד שלי לא יצליח, אני יכולה למצוא את עצמי ברחוב‭."‬ אם קראוס-ויינר, שמכרה את "התרוממות" ביותר ‭ 100-מ‬ אלף עותקים, מרגישה כך - מה יגידו כל השאר?

לא רק חסרון הכיס מציק לסופרים, אלא גם האפשרות שהיצירה תידרדר למקומות לא ראויים. נכון, ספרות גדולה כבר נכתבה מהביבים, וקלאסיקות רבות נכתבו על ידי סופרים דלפונים, אבל כשכל הצדדים בענף מדווחים על מצוקה, העתיד מדאיג.

טל ניצן, שמעורבת בפרויקטים ספרותיים רבים, אומרת שהמצוקה הכלכלית כבר פוגעת באיכות היצירה. "זה בלתי נמנע שההוצאות נאלצות לקצץ עוד יותר בשכר הנמוך ממילא של סופרות, מתרגמים ועורכות, אין סיכוי שהדבר לא יתבטא בתוצאות. אי אפשר לצפות מאנשים שיעבדו מתוך אלטרואיזם‭."‬ ניצן מעידה כי "בגלל מצבן המחמיר והולך של ההוצאות, קשה עד בלתי אפשרי היום לפרסם בישראל ספרות יפה שאין לה פוטנציאל מסחרי. פחות ופחות הוצאות מפרסמות פחות ספרי שירה, למשל. וכתבי עת לספרות - נשמת אפה של סצנה ספרותית חיה ופעילה - נלחמים על קיומם בכל גיליון או נסגרים בזה אחר זה. בקצב הזה נישאר רק עם ספרי טיסה ובישול‭."‬

 חגי ליניק מעיד כי חרדה כלכלית לא משפיעה על כתיבתו. ברעם, לעומתו, טוען כי החרדה בעסק הזה היא מובנית: "ברור שהחרדה הכלכלית רודפת סופרים כל הזמן. אבל לא רק סופרים, היא רודפת מיליוני אנשים בישראל. אנחנו דור שהחרדה הכלכלית היא המאפיין הבולט ביותר שלו: אין הסדרים, אין סיכוי רב להגיע לדירה משלך, אין כמעט פנסיות, אין הרבה חסכונות, ולכן כולם פועלים גם מתוך החרדה הזאת. זה לא יכול להיות אחרת‭."‬

Picture

צילומים: אסנת קרסננסקי, דודו גרינשפן, משה שי, הרצי שפירא, אי.פי, GettyImages

 הסופר רם אורן, מו"ל הוצאת קשת, כבר ראה הכל בשוק הספרים המקומי. הוא מצטרף למאבק הסופרים מהכיוון שלו. "יש ליוזמי המחאה קייס, כי הסופרים הם הנפגעים הגדולים ביותר במצב הנוכחי. כשרשת מוכרת ארבעה ספרים ‭ 100-ב‬ שקלים היא למעשה מוכרת ספר ‭ 25-ב‬ שקלים, ומהם 60 אחוזים הולכים לרשת. המו"ל מקבל על המכירה הזו ‭ 12-11‬ שקלים. עלויות הייצור של הספר גדולות מהסכום הזה, ואז, כשהוא מגיע לשלם שכר סופרים - נניח עשרה אחוזים מהתקבול - אין לו מהיכן להביא את הכסף. סופרים רבים מקבלים את כספם באיחור גדול, או שהם לא מקבלים בכלל‭."‬

לא רק חסרון הכיס מציק לסופרים, אלא גם האפשרות שהיצירה תידרדר למקומות לא ראויים. נכון, ספרות גדולה כבר נכתבה מתוך הביבים, אבל כשכל הצדדים בענף מדווחים על מצוקה, העתיד מדאיג רם אורן: "יש ליוזמי המחאה קייס, כי הסופרים הם הנפגעים הגדולים ביותר במצב הנוכחי. כשרשת מוכרת ארבעה ספרים 100-ב‬ שקלים היא למעשה מוכרת ספר 25-ב‬ שקלים, ומהם 60 אחוזים הולכים לרשת"

 מאז "פיתוי‭,"‬ שראה אור ‭ ,1994-ב‬ פירסם אורן 28 ספרים ומכר מאות אלפי עותקים. "היו תקופות שסופרים קיבלו מאות אלפי שקלים על ספרים שעבדו עליהם שנתיים או שלוש. כך נוצר מצב שהם קיבלו שכר חודשי סביר לחודשים הארוכים האלה. היום, שום סופר לא יכול להרוויח הכנסה ששווה אפילו לחודש עבודה אחד. זה לא שסופרים כותבים כדי להתעשר, וחשוב שהסופר ייהנה מהכתיבה, שהיא בעורקיו. אבל הוא צריך גם לקבל תמורה על עבודתו‭."‬

 אתה נפגעת מהמצב באותה מידה?

"אצלי ההוצאות אינן מרכיב קריטי בהפקת הספר, כי אני גם הסופר וגם המו"ל, כך שזה לא ימוטט אותי. בעיקרון - אני לא מוסר ספר חדש שלי למבצעים במשך שלושת החודשים הראשונים שלו. אני לא נכנע ללחץ‭." ‬

ואתה רואה קוראים שממתינים שהספר ייכנס למבצע?

"בוודאי, אבל חמור יותר - כשהספר במחיר מלא, הוא לפעמים לא נמצא ברשתות. זה אמצעי לחץ של הרשתות להכניס אותו למבצע. המאבק בין רשתות הספרים הוא מאבק על אגו. זה לא מאבק רציונלי, ורק התערבות מלמעלה, כמו החוק להגנת הספרות, יכולה לעצור את הקטסטרופה הזאת‭."‬

 למה בעצם המו"לים לא מתאגדים יחד נגד המבצעים שמביאים לקריסתם? "מהלך כזה הוא בלתי אפשרי מבחינה חוקית, בגלל חוק ההגבלים העסקיים‭,"‬ אומר ירון סדן, יו"ר התאחדות המו"לים ועד לא מזמן מנכ"ל עם עובד. "אף מו"ל לא רוצה לשבת בכלא. גם אם זה יעלה במחיר דמים של כמה הוצאות - המו"לים לא יהפכו לעבריינים. עם זאת, הם פועלים כפי יכולתם. המצב בלתי נסבל, גם לסופרים וגם למו"לים. הטענות שלי הן כלפי הרשות להגבלים עסקיים, שלא מטפלת בריכוזיות בשוק או בכוח שנוצר לרשתות הספרים כתוצאה מהריכוזיות הזו‭." ‬

עד כמה המצב רע ברגע זה?

"אם החוק להגנת הספרות לא יעבור, אין ספק שיהיו קריסות של הוצאות ספרים. הבעיה כבר פה. יותר ויותר סופרים אומרים שיפסיקו לעסוק ביצירה ספרותית. חוק הוא לא פתרון אידיאלי, אבל הוא הפתרון היחיד הקיים בנסיבות הקיימות‭."‬

 תגובת "צומת ספרים:"‬ "בעשר השנים האחרונות חוללה צומת ספרים מהפכה בענף הספרים בישראל, המהפכה הביאה להורדה ניכרת במחיר הספרים לצרכן. עם זאת, תוצאות הלוואי של המהפכה הביאו לגידול במספר הכותרים החדשים, עשרות רבות של סופרים חדשים נכנסו למעגל היצירה ובהכרח תרבות הקריאה בישראל יוצאת נשכרת מכך. צומת ספרים עשתה ועושה הכל על מנת שסופרי ישראל לא ייפגעו‭."‬

 מרשת סטימצקי נמסר בתגובה: "רשת סטימצקי תמכה ותומכת בסופרים והיא הראשונה לקדם את החוק הצרפתי בישראל, כך שיבטיח תנאים הולמים, שיבטיחו את קיומם של הסופרים בפרט וקיומה של התרבות בכלל. יש להדגיש כי המאבק אינו בין שתי רשתות הספרים אלא בין שני המו"לים המחזיקים ברשת צומת ספרים (זב"מ כנרת דביר מודן והקובעים את המבצעים בצומת ספרים) לבין המו"לים האחרים שאינם מחזיקים ברשת קמעונאית. הם אלה שהקדימו את מבצעי מאי ועליהם לשאת באחריות הנדרשת למצב המתואר‭."‬ •

omerl@israelhayom.co.il

האם אנחנו עדיין עם הספר? לכאורה, כן: ‭ 65%-כ‬ מהישראלים מעידים על עצמם שהם קוראים ספרים, לעומת ‭ 35%‬ שלא.

מבין הטוענים שהם קוראים, כמחצית דיווחו כי קראו את הספר האחרון בשבוע האחרון. ‭ 60%‬ אומרים שהם קוראים לפחות ספר בחודש.

הבעיות מתחילות כשמבקשים מהנשאלים להיכנס לפרטים. ‭ 22%‬ מהקוראים לא יכלו לנקוב בשמו של הספר האחרון שקראו; ‭ 53%‬ לא זכרו מה היה הספר שקראו לפניו; ‭ 41%-ו‬ מהקוראים השיבו כי אינם זוכרים מיהו הסופר האהוב עליהם ביותר.

את המקום הראשון ברשימת הסופרים האהודים תופס רם אורן (‭,(7%-כ‬ ואחריו עמוס עוז, מאיר שלו, דויד גרוסמן, א"ב יהושע וג'ון גרישם.

בשאלה "מהו הספר האחרון שקראת" מובילים ספרי עיון והיסטוריה ‭ ,(2.8%)‬ ספרים ברוסית ‭ ,(2.2%)‬ תנ"ך וספרי קודש ‭ ,(1.4%)‬ ואחריהם "משחקי הכס" ‭ ,(1.1%)‬ "נערה עם קעקוע דרקון" ‭ (1%)‬ ו"חוטים מקשרים" של ויקטוריה היסלופ ‭ .(1%)‬ ספרים אחרים זכו לאזכורים פחותים.

מבין סוגי הספרים, האהובים ביותר הם רומנים ‭ 6.8)‬ מתוך ‭ (10‬ וספרי מתח ‭ ,(6.5)‬ ואחריהם ספרי עיון ‭ (5.6)‬ וביוגרפיות ‭ .(5.2)‬

 אגב - נשים קוראות יותר מגברים: מבין הנשים ‭ 69%-כ‬ השיבו שהן קוראות, לעומת ‭ 60%‬ מהגברים. שיעורי הקוראים הולכים ועולים בהדרגה עד גיל ‭ :55‬ בין גיל 18 ‭ 24-ל‬ עומד שיעור הקוראים על ‭ ,5%-כ ‬ ובגילי ‭ - 54-45‬ על ‭ .69%‬

 המחוזות שמובילים בשיעורי הקריאה הם ירושלים (‭75%-כ‬ מהתושבים קוראים) והצפון (‭,(75%-כ‬ ואחריהם תל אביב ‭ ,(66%)‬ חיפה ‭ ,(64%)‬ המרכז ‭ ,(64%)‬ הדרום ‭ (56%)‬ ויו"ש (‭.(50%-כ‬

 מבין משתתפי הסקר שהם הורים לילדים, ‭ 65%‬ השיבו שילדיהם אוהבים לקרוא ספרים. ‭ 63%-כ‬ אמרו שהילדים קוראים לפחות פעם בשבוע, ‭ 58%-ו‬ אמרו שהילדים קוראים מרצונם, בלי שילחצו עליהם.

כאמור, יותר משליש ממשתתפי הסקר השיבו כי אינם קוראים. מהם ‭ 42%‬ אמרו כי אין להם זמן לכך, ועוד ‭ - 30%‬ כי ספרים אינם מעניינים אותם או שהם אינם אוהבים לקרוא.

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן