שותף מתוך המהדורה 6/24/2011 Israel Hayom


ג'וליאן אסאנג‭,'‬ מייסד אירגון ההדלפות האינטרנטי ויקיליקס, חושד בכל מה שהתרחש בעולם ¬ לכן, הוא דגל בפירסום כל מסמך סודי שהגיע לידיו - גם אם משמעות הפירסום היא הרסנית ¬ "הכלל שלו היה שאם יש ספק - מפרסמים‭,"‬ מספרים הולגר שטארק ומרסל רוזנבך, שני עיתונאים של "דר שפיגל" שספרם "ויקיליקס - אויב המדינה" ראה לאחרונה אור בעברית ¬ ראיון מיוחד עם מי שעקבו מקרוב אחר תולדותיו והסתעפויותיו של האירגון המרתק והשערורייתי ביותר בעשורים האחרונים
כל התפתחות בעולם היא קנוניה לפי אסאנג'

Picture
Picture

"נכתב כדי להבהיר שהעיתונות שינתה את ויקיליקס‭."‬ כריכת הספר

Picture

צילומים: זאבין זאוור ‭ ")‬דר שפיגל‭("‬ והנס-כריסטיאן פלאמבק

Picture

התרשמו מנחישותו של אסאנג‭.'‬ מחברי הספר הולגר שטארק (משמאל) ומרסל רוזנבך

נכון להיום אם יש לכם מסמך שהייתם רוצים לחשוף באמצעות ויקיליקס - אירגון ההדלפות האינטרנטי שמתיימר לתת הגנה לחושפי סודות - הדבר בלתי אפשרי מבחינה טכנית בגלל בעיות תשתית. זה המצב קרוב לשנה. המייסד השנוי במחלוקת ג'וליאן אסאנג' נמצא בלונדון וממתין להחלטת הסגרה בגלל האשמות של תקיפה מינית בשבדיה. גורלו של מי שמייחסים לו כמעט את כל ההדלפות החשובות שחשף האירגון החייל האמריקני בראדלי מאנינג נמצא במעצר תקופה ארוכה ללא כתב אישום. הרבה מבכירי ויקיליקס עזבו את האירגון.

ועוד דבר: שתי מלחמות בעיראק ובאפגניסטן - שתי המטרות העיקריות שסימן אסאנג' - עדיין מתנהלות .

ויקיליקס הסיפור התקשורתי הגדול של 2010 נראה ביוני 2011 על הקרשים.

שניים מהאנשים שעקבו מקרוב מאוד אחר הסתעפויותיו של אירגון ויקיליקס הם הולגר שטארק ומרסל רוזנבך שני עיתונאים מהמגזין הגרמני "דר שפיגל" שספרם "ויקיליקס אויב המדינה" יצא לאחרונה בעברית בהוצאת כנרת זמורה ביתן (בתרגום מגרמנית של ארנו בר‭.(‬

 ספרם של שטארק ורוזנבך הוא הצצה לעולמו של מייסד האירגון ומי שמשמש פרצופו לעולם. במשפט הראשון של הספר הם מתארים את אסאנג' כ"פעיל הפוליטי מספר 1 בעולם‭."‬ אבל הספר במידה רבה מעניק לדמותו של אסאנג' פרספקטיבה ומגיע לנקודה די גורלית בהיסטוריה של הרבה תהליכים היסטוריים ומהפכות. האם בשלב מסוים המהפכן הפך לחשוב יותר מהמהפכה?

מבחינה זו עושים הכותבים עבודה יסודית. הם חוזרים אל מקורותיו של האיש שגדל בכמה מהאזורים הנידחים ביותר של אוסטרליה כבן לאם ילדת-פרחים טיפוסית. הטוויסט בעלילה הוא שבמקום להפוך לעוד ילד חופים אוסטרלי עם שיער ארוך ג'וינטים ואהבה חופשית בקומונה הוא התברר די מהר כעילוי טכנולוגי. אסאנג' הקים קבוצות של האקרים שהביכו חברות מסחריות ובסופו של דבר הפך לסיוט של הרבה ממשלות ברחבי העולם בעיקר של הממשל האמריקני.

"ג'וליאן אסאנג' הגיע משתי אסכולות פוליטיות שונות" מסביר שטארק בראיון שנערך עם השניים בברלין. "אחת היא ההאקרים שדוגלים בחופש מידע והשנייה היא של ילדי הפרחים עם האג'נדה השמאלנית שלהם. אבל שתי האסכולות הללו רואות את העולם כקנוניה של הפוליטיקאים והכוחות הכלכליים והאליטות. אסאנג' רואה את ויקיליקס כמכשיר לניפוץ הקנוניה הזו. כל התפתחות בעולם היא בעיניו קנוניה‭."‬

 שטארק פורט את החשדנות האסאנג'ית לפרוטות: "כשהוא הואשם בעבירות מין הוא מייד שאל אם שתי הנשים השבדיות המעורבות בעניין לא קשורות ל‭.CIA-‬ כש'טיים' בחר במארק צוקרברג (מייסד פייסבוק) כאיש השנה שלו הוא גם ראה בכך קנוניה. הוא רואה את עצמו כמי שעומד בראש המאבק בקנוניה הזו‭."‬

 בפרק הסיכום של הספר מעריכים שטארק ורוזנבך כי ערוצי מידע חופשיים ומוגנים באינטרנט עשויים להפוך בעתיד למה שהם מכנים "רשות חמישית" - ערוצי מידע חופשיים שייכנסו בתפר שבין העיתונות לשלוש רשויות השלטון. אסאנג' תמיד תיאר את סלידתו מהעיתונות המסורתית שראה אותה נגועה באינטרסים.

אסאנג' נמצא רחוק בקצה השמאלי של הקשת הפוליטית - רבים במרכז ובימין יזדהו עקרונית עם הצעתו ל"עיתונות מדעית‭;"‬ המסמכים יהיו חשופים לציבור שינתח אותם בעצמו. התקווה הגדולה שלו התבססה כמובן על קהילת הבלוגרים הגדלה והולכת.

למנכ"ל יש פרטיות?

אבל ‭ ב2009-‬ עבר אסאנג' לקו פעולה אחר. הוא החליט לשתף שלושה מהעיתונים החשובים בעולם - "ניו יורק טיימס" "הגרדיאן" ו"דר שפיגל" בחשיפות. בפרסומים מאוחרים יותר תורחב החשיפה לעיתונים מובילים אחרים - כמו "אל-פאיס" ו"לה מונד‭."‬

 האם אסאנג' הודה בכך ש"העיתונות המדעית" נכשלת? שהוא בכל זאת זקוק לאותם כלי תקשורת שבהם הוא רואה חלק מהשיטה?

שטארק: "למעשה אסאנג' הודה בכך כבר ‭ ב2008-‬ במסר פנימי בתוך האירגון. הוא היה מאוד מאוכזב מהכישלון של הרשת באימוץ שיטות ‭ ."Crowd Sourcing‬

 רוזנבך: "ויקיליקס הצליח מאוד ביצירת ‭ 'Collateral Murder'‬ (סרט וידיאו המתאר הרג חסר הצדקה של אזרחים ליד בגדד. פענוח הסרט עריכתו והצלבת מידע נעשו על ידי מתנדבים ברשת‭.(‬ אבל כשזה הגיע לניתוח של 90 אלף מסמכים מאפגניסטן או 300 אלף מסמכים מעיראק הם החליטו להיעזר בעיתונות מסורתית‭."‬

 אלא שהבעיה העיקרית בערוץ כמו ויקיליקס אינו בהיקף העבודה אלא בכללים כיוון שזהו אירגון ללא נהלים שפועל בעולם ללא נהלים. שטארק מספר כי שוחח עם אסאנג' לגבי אחד הפרסומים המוקדמים של האתר - מסמך בדיקת איידס חיובית של סטיב ג'ובס מייסד ויו"ר חברת אפל. המסמך אגב התברר כמזויף. "אני חשבתי שגם למנכ"ל של חברה ציבורית גדולה יש זכות לפרטיות אבל אסאנג' הציג בפניי את הכלל שלו - 'במקרה של ספק - מפרסמים‭"'‬ מספר שטארק.

רוזנבך: "בעיני אסאנג' כל מסמך סודי ראוי לפירסום - גם רשימת חברי מפלגה פוליטית קיצונית. שאלתי אותו למשל אם היה מפרסם את רשימת חברי הקהילה היהודית בברלין. הוא אמר 'בוודאי‭.'‬ בעיניו השתייכות לקהילה כלשהי היא הצהרה‭."‬

 בעייתי עוד יותר היה נושא חשיפת שמות מודיעים אמריקנים באפגניסטן ובעיראק. רוזנבך: "כעיתון יש לנו הרבה ניסיון בכך ונוצר מצב שבו אם תחשוף את שמותיהם של אנשים הם ומשפחתם יהיו חשופים ל'צדק' של ארגונים כמו הטליבאן. גם כאן אסאנג' אמר שהוא לא רואה בכך בעיה גדולה‭."‬

 אז מדובר בחוסר אנושיות? בחוסר מחשבה?

רוזנבך: "לא. מדובר באידיאולוגיה אבל העבודה של ויקיליקס השתנתה כשהחלו לעבוד עם העיתונות. הם הכניסו קונספט שאותו הם כינו 'מזעור נזק‭;'‬ הם החזיקו למשל רשימה של חברי ‭ הBNP-‬ (מפלגת הימין הקיצוני בבריטניה‭.(‬ הם שלחו הודעות לאנשים ברשימה ששמם יפורסם אף שלא ברור לנו מהו מזעור הנזק בעצם ההודעה לאותם אנשים. כעיתון הבהרנו שזה לא מספיק בעניין אפגניסטן. אסאנג' הסכים למחיקת השמות באפגניסטן; הוא לא פירסם 50 אלף מסמכים נוספים שהיו ברשותו‭." ‬ "חשאיות עדיין אפשרית"

רוזנבך אומר כי כתיבת הספר היתה חשובה כדי להבהיר "שהעיתונות שינתה את ויקיליקס יותר מאשר ויקיליקס שינתה את העיתונות‭."‬ עם זאת לשטארק ולרוזנבך שניים מהכוחות העולים בתקשורת הגרמנית יש אכזבה גם מתפקיד העיתונות. זו אכזבה קצת מוזרה יש לציין. עיתונים אחרים כולל כאלו שאסאנג' ניהל איתם משא ומתן על החומר שהיה בידיו מיהרו באופן די מגוחך לקבוע כי ויקיליקס שיחרר מאות אלפי מסמכים "שאין בהם חדש‭."‬ שטארק אומר כי "זו היה תגובה ראשונית. עיתון כמו ה"וושינגטון פוסט" שלא היה שותף סוד בתחילה פטר בכך את הסיפור. אבל אחרי שהם חקרו את המסמכים הם יצאו בחשיפה חשובה על קיומה של יחידת מתנקשים‭."‬

 האם חיסול אוסאמה בן לאדן שהתבצע בחשאיות כל כך מרשימה הוא סימן לפרנויה מוגזמת מצד ממשלות?

שטארק: "ברור שזה מבהיר כי חשאיות היא אפשרית. המסמכים שהודלפו היו חשופים ‭ לכ2-‬ מיליון אנשים - זו לא חשאיות. מי שמעביר מסמכים ברשת כזו צריך לדעת שאין חשאיות‭."‬

 שטארק: "בכל מקרה נראה לי שאם היה מגיע חומר על חיסול אפשרי של בן לאדן לידי התקשורת היא לא היתה מפרסמת אותו כי זה מקרה שהופך אותך למי שמשנה אירועים לא למי שמדווח עליהם‭." ‬

דמותו של ג'וליאן אסאנג' בספרכם עוברת מהרומנטי לפרובלמטי. זו טכניקה ספרותית או התרשמות אמיתית? מה למדתם במהלך התהליך איתו?

שטארק: "שהוא אדם מאוד מרוכז ויכול לתת אנרגיות נדירות לפרויקט אבל זה סובב סביב עצמו. למדנו שמרכזיותו בפרויקט היא האנרגיה שלו אבל היא הסכנה הכי גדולה לקיומו. אם ויקיליקס לא יאמץ נהלים ומסגרת - הוא עתיד להיכשל‭."‬

 גם רוזנבך למרות הבעיות שנתקל בעבודה מול ג'וליאן אסנאג' עדיין מתרשם מאוד מנחישותו: "זה בן אדם שבגיל 20 פרץ למחשבי הפנטגון ‭ ו20-‬ שנה אחר כך כבר הקים תיבת דואר להדלפות משם‭¬ ." ‬

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן