שותף מתוך המהדורה 1/21/2011 Israel Hayom

פ מ רשן קורב צ לבן באי -גו מו ריון ערך . רכש . יועץ של ביט מפא חוני ש " בכיר י. אבל . בע תעל יקר ומה : מרגל דרור שמת בכ אידר לאו עם בלא הסופר פתר יוסף את שביט, ה מחבר "של •דים בארון‭,"‬ מותחן בדיוני שבו רקומים הנתונים ההיסטוריים מפרשת ישראל בר

הבוגד הגדול מכולם

Picture

ישראל בר (במרכז‭,(‬ מלווה בשוטרים בכניסה לבית המשפט

צילום: ‭ / Pinn Hans‬ לע"מ

Picture

יוסף שביט. "חיפשתי משהו יותר יצירתי"

ר מגיע לעיירה איש העולם הגדול נוחת בפרובינציה מציג עצמו כמומחה לאסטרטגיה צבאית מול הילידים שהתמודדו עד אז עם כנופיות. הוא מספר להם על ניסיון צבאי עשיר במקומות אקזוטיים ששמעו עליהם בעיתונים. הזר מתקדם מהר מאוד בסולם הפיקוד עד שהוא מגיע קרוב מאוד לראש ההיררכיה שאף מפקיד בידיו משימות משמעותיות. במקביל הוא כובש את עולם העיתונות וטורי הפרשנות שלו נחשבים קריאת חובה על ידי כל מי שמחשיב את עצמו. הוא קושר קשרים עם ראשי מערכות ביטחון בעולם ובשלב די מתקדם הוא מקים קתדרה אוניברסיטאית להיסטוריה צבאית שבפתיחתה משתתפת הצמרת הפוליטית והביטחונית. ואז בשיא תהילתו וכוחו הוא נעצר על ידי כוחות הביטחון ומואשם בריגול מורשע בריגול חמור נגד המדינה נשפט לשנים רבות בכלא ולאחר חמש שנים מת בכלאו בלא שפתר את התעלומה: מי הוא היה? מה היה הרקע האמיתי שלו? ומה היו מניעיו?

גם נשים נמצאות בסיפור הזה ויריבויות בין-אישיות בממסד הביטחוני ואינספור חשדות שלא הצליחו להתגבש להוכחה עד לפיצוץ הפרשה. הדברים נשמעים כעוד סיפור שנרקח בידי אחד מסופרי המתח הידועים אבל זה משלנו ואירע בעשור הראשון של המדינה עד למעצרו של ד"ר ישראל בר ‭ ב31-‬ במארס 1961 בדירתו בחשד לריגול חמור

פרשת ישראל בר מסרבת לגווע. פעם אחר פעם נתקלים בה בספרי עיון ומחקר בכתבות ובזיכרונות של עדי ראייה. וכעת גם בספר מתח מעניין של יוסף שביט בשם "שלדים בארון‭."‬ שביט לא כתב ספר היסטוריה אבל רקם את הנתונים ההיסטוריים לתוך עלילת מתח עכשווית שבה פותח איש שירותי הביטחון את תיק ישראל בר עשרות שנים לאחר סגירתו מכיוון שעלה חשד שבר הצליח למנות יורשים שאולי נמצאים בעמדות בכירות בממסד הפוליטי והביטחוני של ישראל.

הפיץ את סיפור הרקע

היחס בין היסטוריה לבדיון הוא נושא רחב ומרתק. היכן מסתיימת ההיסטוריה ומתחיל הבדיון? מה מהנתונים המובאים בסיפור אכן התרחשו ומה פרי דמיונו היוצר של הסופר?

שביט עיתונאי לשעבר שעשה רוב שנותיו ב"ידיעות אחרונות" התעסק בשני העשורים האחרונים בכתיבת היסטוריה שרובה בדיונית. באחד מספריו "כדור בראש" כתב על איש אצ"ל שנעצר ועונה בידי הבריטים. ברגע של חולשה העליל על איש אצ"ל אחר עולה חדש. כשפורסם הספר טילפנו לשביט שני אנשי אצ"ל שונים ואמרו לו שלו ידעו שהוא כותב על המנוול הזה היו מספרים לו עוד. "אבל אני המצאתי את הדבר" מחייך שביט. בספר אחר שלו "שמועות על רצח" מופיע מכתב של קצין בריטי על רצח המוני כביכול שאירע בשכונת מנשייה בכיבוש יפו בידי האצ"ל. האיגרת והאירוע פוברקו לצורך העלילה ובכל זאת התקשרו אליו סוחרי עיזבונות ואספני מסמכים וביקשו לקנות את המסמך. אפילו היסטוריון די ידוע התקשר כדי להציץ ב"מסמך‭."‬

 גלגולה של פרשת ישראל בר לספרו הנוכחי של שביט מעט שונה. שביט ביקש לכתוב ביוגרפיה על ישראל בר יותר משנה נבר בארכיונים שונים קרא מחקרים יומנים וכתבים בני התקופה עבר על מאות קטעי עיתונים וראיין דמויות מפתח בפרשה. מסקנתו היתה שביוגרפיה מוסמכת על בר היא בלתי אפשרית; חלקים רבים בחייו נותרו עלומים ואלה הגלויים - לא ברור מה בהם אכן אירע ומה פרי המצאתו של בר. לא פלא אפוא שתוצאת המחקר היתה רומן מתח המערב היסטוריה עם בדיון. על הדרך נגלים לקורא פרקים מרתקים מראשית ימי המדינה.

שביט "מבלה" עם פרשת ישראל בר מאז היכנסו לעולם העיתונות בראשית שנות ה‭.50-‬ כעיתונאי צעיר נדרש להגיע למשרדו של בר ששימש פרשן צבאי נחשב. שביט שירטט מפות לטוריו. כשסיפר שנולד בווינה אמר לו בר שכך גם הוא והחל לספר פרטים מעברו. שביט התפלא מדוע טרח האיש החשוב הזה לספר לו זאת. בפעם אחרת כשהביא מפה של אירופה הצביע בר על ספרד ואמר לשביט: "ארץ יפה‭...‬ אנשים נהדרים‭...‬ אני לחמתי שם וראיתי הרבה דם‭."...‬

 שנים מאוחר יותר כשהחל שביט לחקור את הפרשה מצא לדבריו הסבר לשיחותיו של בר איתו: איסר הראל הממונה על שירותי הביטחון חשד כבר אז שהרקע של בר היה בדוי. בתקופה מסוימת אף האמין שהסובייטים שתלו אותו בישראל. בר היה מעוניין כנראה להפיץ את סיפור הרקע שלו.

לא הצליח לקרוא מפה

קשה לחלץ את האמת על הביוגרפיה של בר קודם לעלייתו ארצה ב‭.1938-‬ הנה הנתונים שמסר: נולד בווינה כגיאורג בר למשפחה יהודית; קיבל תואר ד"ר לספרות באוניברסיטת וינה; השתתף במרד של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית באוסטריה ‭ ב1934-‬ כלוחם בזרוע הצבאית שלה נגד מפלגת השלטון הימנית; בוגר האקדמיה הצבאית בווינה בדרגת סגן משנה שלחם בשורות הבריגדה הבינלאומית במלחמת האזרחים בספרד כמפקד גדוד וכחבר מטה הדיוויזיה ע"ש קרל מרקס. דבר מכל הרשימה המרשימה הזאת לא הוכח. לא רישומים בפנקסי הקהילה היהודית לא באוניברסיטת וינה ולא בתחנות האחרות.

מצד שני בר ידע לספר על עברו לפרטי פרטים. פעם פגש את הבמאי היהודי-אמריקני פיטר פריי שהשתתף במלחמת האזרחים בספרד הם העלו זיכרונות ופריי סיפר שבר "שיחזר בצורה חיה את הרחובות את הבתים את המאהל שבו רוכזו המתנדבים ואפילו את מנות האוכל שנתנו לנו. היתה לי הרגשה שממש חזרתי לשם‭...‬ כשהזכרתי שמות של

מפקדים הוא תיאר לי אותם באופן מדויק‭."‬ עם זאת פריי לא זכר את בר עצמו. למעשה איש מאלה שלחמו בספרד לא ראה אותו וגם לא שמע על שמות הכיסוי שלו - קפיטן חוזה גרגוריו או קומנדנטה מיגואל דיאז.

לאחר מעצרו סיפר אלוף מתי פלד היכן התעורר חשדו. בר נשלח לקורס מפקדי כיתות של ההגנה. פעם בניווט לילי הוטל עליו להוליך חוליה מקיבוץ דליה לג'וערה מרחק כמה קילומטרים. בר לא הצליח להביא את חייליו לג'וערה ותעה לילה שלם. פלד תהה אז כיצד בר "שסיפר לכולם שסיים את האקדמיה הצבאית בווינה שהיה קצין בכיר בבריגדות הבינלאומיות בספרד ואפילו הכין שם תוכניות טקטיות ומבצעיות - לא היה מסוגל אפילו לקרוא מפה טופוגרפית פשוטה‭."!‬

 עם זאת בר נודע כאדם מבריק בעל כושר ניתוח יוצא מן הכלל. זמן קצר לאחר עלייתו ארצה צורף למחלקת התכנון בהגנה. במקביל פירסם מאמרים מרשימים בנושאי צבא. במלחמת העצמאות היה עוזרו של יגאל ידין שניהל בפועל את המערכה הצבאית. הוא מונה לסגן אלוף דרגה שלישית בחשיבותה אז בצבא. משלא מונה לסגן הרמטכ"ל פרש ‭ ב1950-‬ מתוסכל וממורמר

אחת הסיבות לאי קידומו (אם לא העיקרית) היתה השתייכותו הפוליטית למפ"ם. מפ"ם של ראשית המדינה אינה בבואתה של מרצ היום אלא היתה מפלגת אופוזיציה בעלת אוריינטציה פרו-סובייטית שהצדיקה לא מעט זוועות בבריה"מ. סטלין נחשב בעיניה לגואל האנושות ורוסיה היתה ה"מולדת השנייה‭."‬ אויבה הגדול היה דוד בן-גוריון.

פעיל בהתארגנות מפ”ם

שביט משלב בספרו פרטים חשובים על ההתארגנויות הפוליטיות והצבאיות של חברי מפ"ם. בר היה פעיל בהקמת

נולד בווינה כגיאורג בר למשפחה יהודית; קיבל תואר ד"ר לספרות באוניברסיטת וינה; השתתף במרד של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית באוסטריה ‭ ב1934-‬ כלוחם בזרוע הצבאית שלה נגד מפלגת השלטון הימנית; בוגר האקדמיה הצבאית בווינה בדרגת סגן משנה שלחם בשורות הבריגדה הבינלאומית במלחמת האזרחים בספרד כמפקד גדוד וכחבר מטה הדיוויזיה ע"ש קרל מרקס. דבר מכל הרשימה המרשימה הזאת לא הוכח

תאים חשאיים שמטרתם היתה

לאסוף מידע על אודות ההתרחשויות במערכת הביטחון הישראלית ולהיערך למאבק אם הימין בראשותו של מנחם בגין ינסה "להשתלט בכוח על המדינה ולהקים בה משטר פשיסטי‭."‬ בדיון שנערך בצמרת מפ"ם לאחר פירוק הפלמ"ח אמר יעקב חזן: "הפלמ"ח לא יקיים שליחות של ראש ממשלה ששמו בייגין ולא אראה את זה כאסון‭."‬

 המטרה השנייה התבססה על ההנחה שמלחמה עולמית חדשה בפתח בין המערב מחרחר המלחמה לבין עולם המחר הסוציאליסטי בהנהגת בריה"מ. על התאים הוטל לגלות קשרים סמויים בין מערכת הביטחון הישראלית לבין מערכות הביטחון של המערב ולנסות לסכל זאת. כחלק מההתארגנות נאסף נשק רב שנשמר בסליקים בעשרות קיבוצים.

בר אף היה פעיל בהקמת המחתרת של מפ"ם בשירות הביטחון הישראלי. חברי מפ"ם ששירתו בשב"כ דיווחו פעם לממונים עליהם ופעם למפלגה. לצורך הפעילות הוקמה מחלקה מיוחדת שריכזה את החומר בארכיון סודי באחד הקיבוצים. כשנחשף הארכיון נתגלו הערכות מודיעין סקירות של שירותי הביטחון ואף מסמכים של משרד החוץ.

לאחר מעצרו של בר נמצא בדירתו מסמך עם הכותרת "תוכנית לווייתן‭."‬ חיבר אותה אדם בעל רקע ביטחוני עשיר (בר ייחס את חיבור התוכנית ליגאל אלון‭.(‬ בעדותו בבית המשפט ‭ ב1961-‬ סיפר בר על התוכנית שהועלתה לראשונה במסעדת לווייתן בזמן מלחמת קוריאה (מכאן שמה‭:(‬ "זו תוכנית לתפיסת השלטון על ידי מפ"ם בכוח מזוין בקונסטלציה מסוימת‭." ‬ תשיג לך פנקס חבר

בינואר 1953 הודיע בר במפתיע למנהיג המפלגה מאיר יערי על החלטתו לפרוש "לפי שעה" מכל פעילות ציבורית. הוא העיר כי "אין לפרש הודעתי זו בשום פנים ואופן כהצטרפות למפלגה או לכל גוף פוליטי אחר‭."‬ אבל זמן קצר לאחר מכן הצטרף למפא"י. שביט זוכר אנקדוטה אישית הקשורה בעניין: בפגישתם הראשונה שאל בר את שביט אם הוא חבר מפלגה. כוונתו היתה למפא"י ששלטה ב"דבר‭."‬ שביט השיב בשלילה ובר חייך ואמר: "אם אתה רוצה להתקדם תשיג לך מהר מאוד פנקס-חבר‭."‬ זו כנראה גם העצה שנתן בר לעצמו עם מעברו המפתיע למפלגת השלטון.

המעבר הפוליטי השתלם ובר הפך שם לסמכות ביטחונית. על פי עדותם של איסר הראל ושל עמוס מנור (ראש השב"כ בשנים ‭ (1963-1953‬ הוא התקבל לעבודה בלשכת שר הביטחון בהמלצת שמעון פרס. בפברואר 1955 הטיל עליו בן-גוריון לכתוב את ההיסטוריה הרשמית של מלחמת העצמאות. הוא קיבל חדר במשרד הביטחון בת"א בקומה שמתחת ללשכת השר וגישה חופשית לחומר מסווג. בתפקידו החדש נהג להופיע בדיונים סגורים במטכ"ל והדבר לא עורר תהיות. קצינים בכירים נועצו בו והעבירו לעיונו מסמכים סודיים שכללו לא פעם הערכות מודיעין.

בר קיבל אישור לפרסם מאמרים בעיתון "הארץ" ששיקפו נאמנה את עמדותיהם של מעצבי המדיניות הביטחונית של ישראל. לפרשנויותיו היה ביקוש גם בכתבי עת יוקרתיים בעולם והוא נחשב בעיני רבים לתיאורטיקן ולהיסטוריון צבאי מהחשובים בישראל. ולא רק בישראל גם ההיסטוריון הצבאי והאסטרטג הבריטי הנודע באזיל לידל הארט החשיב אותו מאוד.

המהפך הפוליטי של בר הרשים גם את ראשי מפא"י האחרים ושר החוץ משה שרת דירבן את עורכי "דבר" לפרסם את פרשנויותיו. שביט מספר שכעיתונאי צעיר הוזהר לדבר אל בר בנימוס "רק שלא יברח לעיתונים המתחרים. הוא היה פתאום רכש של מפא"י‭."‬ כשחזר מאחת הפגישות דיווח שביט לאחראים בעיתון שבר הורה להזיז מעט את הקו בשרטוט. "מה זה משנה‭"?‬ תהה באוזניהם אבל הם הורו בחרדת קודש להכין גלופה חדשה.

הרושם שבר יצר היה שהוא נמנה עם מקורביו של בןגוריון בא ויוצא בלשכתו ובביתו. הסיפורים על מערכת היחסים ההדוקה עשו את שלהם ובכירים בצבא ובמערכת הביטחון ראו בו צינור יעיל להעברת מסרים תוך עקיפת הממונים עליהם. בר קיבל מהם תזכירים הצעות תלונות והבטיח למסור אותם אישית ל"זקן‭."‬ איש מהפונים לא העלה בדעתו שבר גנז את כל הבקשות בדירתו.

עם השנים הכחישו מקורביו של בן-גוריון את דבר הקשר שהיה לו עם בר אמרו שבר שיקר והקשר היחיד היה עם המזכירות שעימן עישן ושתה קפה "ככה הוא יצר את הרושם הזה‭."‬ אבל אחרים אומרים שגם אם לא היה בן בית בהחלט היה מקורב לבן-גוריון: "בר נחשב לסמכות בלתי מעורערת בתחומו וקביעה שלו בכל ויכוח מקצועי על מבצעי צה"ל בעבר היתה סוף פסוק. בן-גוריון חרד למקומו בהיסטוריה ולכן ראה בבר מתנה מהשמיים. הוא יכול היה להוכיח שבןגוריון צדק בכל מהלכיו הצבאיים במלחמת העצמאות‭."‬ ביומניו הזכיר בן-גוריון פגישות שקיים עם בר והתכתבויות איתו. גם תגובתו הספונטנית של בן-גוריון לדבר מעצרו של בר עשויה ללמד על כך: "סבבוני בכחש‭." ‬ מעמד בכיר לא מוגדר

בגל ההתלהבות מבר היה איסר הראל יוצא דופן. הוא דווקא הוטרד מהמפנה הפתאומי וטען שבר הוא "אופורטוניסט חסר עמוד שידרה" המוכן להעביר את שירותיו מצד לצד כדי להתקרב למוקדי הכוח. מאוחר יותר העלה אפשרות נוספת שלפיה בר התחזה ל"חוזר בתשובה" פוליטי ואידיאולוגי במסגרת מאמציו שכוונו על ידי שולחיו הסובייטים לחדור כסוכן לצמרת משרד הביטחון.

אורי אבנרי מספר שמי שהזין אותו באותן שנים בחומר "מרשיע" נגד בן-גוריון וסביבתו היה לא אחר מאשר ישראל בר עצמו: "היו לנו מקורות מתוך המשטר לא היה שום עיתון מרכזי שהיה מוכן לפרסם דברים כאלה. המקור היה ישראל בר שהיה יועץ הביטחון של בן-גוריון. היה לו מעמד בכיר לא מוגדר הוא מסר לי הרבה אינפורמציות חשובות. הוא סיפר לי שקמה קבוצה ביטחונית אנטי-דמוקרטית שמאחורי גבו של בן-גוריון מנסה להשתלט על המדינה. הוא אמר שבן-גוריון כבר סנילי ולא מבין מה קורה‭."‬

 המפעיל של בר היה ולדימיר סוקולוב נספח העיתונות בשגרירות בריה"מ בישראל ומי ששימש ראש שלוחת הק.ג.ב בארץ. בתחילה ביקשו הרוסים מבר סקירות על המצב והאזור הם ניגנו לו על האגו באומרם שנשיא בריה"מ ניקיטה חרושצ'וב מתעניין מאוד במאמריו והם מתורגמים עבורו. הסוכנים הכפולים של השב"כ הביאו שאלות מסוקולוב שהבהירו לשב"כ שהן מתבססות על מידע ראשוני מאדם הנמצא בצמרת הביטחונית בישראל. הוצמד לסוקולוב מעקב וכשראוהו באזור כיכר המדינה הניחו שהוא עומד להיפגש עם המודיע שלו. הוחלט להציב תצפיות באזור. מישהו נזכר שישראל בר מתגורר באזור ומכיוון שלא חשדו בו עמדו לבקש ממנו רשות לתצפת מדירתו. בדרכם אליו נזכרו שנאמר להם כי סוקולוב עומד להיפגש עם "דג שמן במערכת הביטחון" וברגע האחרון חזרו בהם מכוונתם.

הדמות שעימה נפגש סוקולוב לא זוהתה היטב בתצפית. סוקולוב לקח ממנה תיק חזר לשגרירות ולאחר מכן שב ומסר את התיק בחזרה. מעקב אחרי הדמות הוביל לביתו של בר שהביא למעצרו הסנסציוני.

דבר המעצר היכה בהלם מעגלים רחבים בחברה הישראלית פוליטיקאים אנשי צבא מודיעין אקדמיה עיתונאים ואזרחים. שביט מוציא מארכיונו צילומים של גיליונות "העולם הזה" ובהם תצלומים של הערב הארוך שבו חיכו אלפים בת"א לגיליון "העולם הזה" שסיפר על המעצר ופרטיו.

וישן מפני חדש תוציאו

מדוע בחרת בז'אנר כלאיים כזה המשלב היסטוריה בדיון ומתח?

"אין לי יומרות להיות סופר גדול. יש לי כישורים לספר סיפור מתח טוב. הקדשתי זמן רב להעמקה בנושאים היסטוריים שונים. חשבתי לעצמי דברים שאירעו לפני עשרות רבות של שנים - איך מגישים את זה לקורא העברי הצעיר? בחו"ל ספרים על מלחמת העולם השנייה הם עדיין רבי מכר אבל אצלנו מתקיים 'וישן מפני חדש תוציאו‭.'‬ עסקתי כמעט בכל תפקיד בעיתונות למעט פובליציסטיקה. באיזשהו מקום חיפשתי משהו יותר יצירתי שבו אוכל לתת ביטוי ליכולת שלי לרקום עלילה לספר סיפור מעבר לכתיבה עיתונאית‭."‬

 עשרות שנים עסקת בעיתונות ועדיין לא הרגשת שאתה מבטא את עצמך?

"במשך שנים כתבתי את ראיון השבוע ב'ידיעות‭.'‬ כשהייתי צעיר נסעתי לירושלים לראיין שרים ניגשתי אליהם בדחילו ורחימו. לאחר מכן הגעתי לגילם של השרים ופחות התרגשתי. עם הזמן פיקפקתי במה שעשיתי לכתוב בדיוק מה שהמרואיין אמר; קצת הרגשה של ת•כי. במקביל לעבודתי העיתונאית שימשתי סופר צללים. למשל של יצחק רבין. בשנים שהיה חבר כנסת רבין כתב טור פוליטי לסירוגין עם פרס. במשך שנים הגעתי אליו בימי חמישי והוא אמר לי מה ברצונו לומר חזרתי למערכת וכתבתי. בפעמים הראשונות עוד צילצלתי אליו כדי להקריא לו שיאשר. לאחר כמה פעמים הוא אמר שלא צריך להקריא. הוא סומך עלי. הייתי סופר צללים בכמה ביוגרפיות שאיני יכול לנקוב בשמן. בעצם כתבתי סיפורים אבל לא שלי. בשלב כלשהו בחיי קצה נפשי. אבל עדיין לא התנתקתי מהעיתונאי שבי. ואכן הספרים שלי מבוססים על אירועים אמיתיים. כל מה שקשור לאירוע שסביבו סובבת העלילה הוא אמיתי. העובדות בדוקות. הגימיק שלי הוא שהקורא אינו יודע איפה נגמרת ההיסטוריה והיכן מתחיל הבדיון‭."‬ בדרך חזרה מהפגישה עם שביט חשבתי לעצמי שלא רק ברומן גם בחיינו לא תמיד אנחנו יודעים מתי המציאות מעורבת עם הדמיון ומתי הדמיון גובר עליה. ‭ droreydar@gmail.com ¬ ‬

בפברואר 1955 הטיל עליו בן-גוריון לכתוב את ההיסטוריה הרשמית של מלחמת העצמאות. הוא קיבל חדר במשרד הביטחון בת"א, בקומה שמתחת ללשכת השר, וגישה חופשית לחומר מסווג. בתפקידו החדש נהג להופיע בדיונים סגורים במטכ"ל והדבר לא עורר תהיות. קצינים בכירים נועצו בו והעבירו לעיונו מסמכים סודיים, שכללו לא פעם הערכות מודיעין

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן