שותף מתוך המהדורה 10/22/2010 Israel Hayom

אפילו נעמי ווטס לא מצילה את וודי אלן

Picture

אפילו אנטוניו בנדרס הופך לדון ז'ואן דה לה שמאטע. "כשתפגשי זר גבוה ומסתורי"

יש בערבית אימרה שמתאימה לסרטיו של וודי אלן: "יום עסל יום בסל" (יום דבש יום בצל‭.(‬ יום אחד הישגים אדירים והצלחה גדולה ואילו ביום אחר - הכל באסה. ובמקרה של אלן בשנים האחרונות יש חמישה סרטי בצל וסרט דבש אחד. אלן של היום הוא תסריטאי-במאי-יוצר מתוסכל מריר ומודע לכישלונותיו שמהרהר באובססיביות מעיקה על המוות המתקרב. מכל סרטיו האחרונים אולי בקושי שניים - "ויקי כריסטינה ברצלונה" ו"מה שעובד" - הם צל צילו של אלן המקורי הסוחף המצחיק והאנושי של פעם.

לדאבון הלב גם "כשתפגשי זר גבוה ומסתורי" סרטו החדש שמתרחש בלונדון שייך לחמישיית הבצל. וודי אלן לא מצליח להמריא. הוא עוסק בשחיקה של חיי הנישואים במשבר יצירתיות במועקת המוות המתקרב ומתבל את הדברים בראייה צינית על הצורך הבולט ברוחניות ובניו אייג' שמאפיינת את החברה המערבית השבעה.

אנתוני הופקינס (אפילו הופקינס הגדול רוצה לגלם את אלן) הוא איש עשיר שלפתע מכה בו תודעת ההזדקנות והמוות הקרוב. הוא מתחיל לאכול מזון בריאות לטפח את גופו במכון כושר להתנהג כצעיר ומגוחך ולפזול לנערות. הוא משלח את אשתו הוותיקה (ג'מה ג'ונס) ומחליט להתחתן עם נערת ליווי וולגרית (לוסי פאנץ‭('‬ שמשתלטת מיד על חשבון הבנק שלו. עד מהרה היא תתעניין במדריכים החסונים של מכון הכושר למגינת ליבו של הבעל הצעיר לכאורה ברוחו. אשתו הנזנחת מוצאת נחמה ברוחניות במגידות עתידות בסיאנסים ובתפיסות של גלגול נשמות. היא תכיר גבר כלבבה ויחד הם ישוטטו במשעולי הרוחניות.

בתם של השניים (נעמי ווטס) נשואה לסופר אמריקני (ג'וש ברולין) שנמצא בשיאו של משבר יצירה. הוא כתב רומן ראשון שסימן אותו כסופר מבטיח ומאז הוא מידרדר מכישלון לכישלון. היא נאלצת לצאת לעבודה משעממת בגלריה לאמנות כדי לפרנס אותם עבודה שכרוכה בעיקר בהבאת קפה לבוס (אנטוניו בנדרס‭.(‬ אמה היא שמשלמת עבורם את שכר דירתם.

בהיעדר בעל מושך ומצליחן מתאהבת ווטס בבוס המתוחכם ומתאכזבת כשאינו מחזיר לה אהבה. בד בבד בעלה המשועמם מציץ מחלונו לדירה ממול שבה נערה הודית יפהפייה (פרידה פינטו מ"נער החידות ממומביי‭("‬ מנגנת בגיטרה וחושפת את גופה בפני מחזרה המציצן. זו תחילתה של ידידות מופלאה שגורמת לפרידה שלו מאשתו.

והמסר? כל הדמויות חיות באשליה בעולם של משאלות לב ובחלומות בהקיץ. החיים קשים המוות מתקרב תחושת ההחמצה חריפה היכולת להתמודד עם המציאות חלשה עד שכולנו נסוגים למחוזות הדמיון והאשליה: נשים צעירות גלגול נשמות אהבות רומנטיות ערטילאיות - ואפילו גניבות ספרותיות. ואז באה המציאות וטופחת: קיצורי הדרך לא יועילו הפתרונות רק מחריפים את הבעיה הבסיסית ואנחנו חייבים להתעמת מול הקושי שבקיום. אלן מכניס אל תוך הסרט גם בעיות מוסריות קשות כדרכו בסרטים קודמים אבל גם הטיפול בהן מחופף ולא רציני. על כל הסרט שורה תחושה של טרחנות של עיסוק במובן מאליו של אובססיביות של יוצר שמחזיק כמעט בכוח בצווארונך כדי שלא תוכל לברוח משטף הקלישאות שבהן הוא מאכיל אותך.

הסרט מגלה עוד כמה אמיתות בעייתיות על וודי אלן הנוכחי בן ה‭.75-‬ הוא לא ממש אוהב את דמויותיו. הוא מתנשא מעליהן בעצם לועג להן. אין בו חמלה לאף אחת מהן. השחקנים הטובים בסרט (ווטס למשל) עושים הכל כדי להקנות לדמויותיהן מימד אנושי. אבל הטקסט שכתב להם אלן מחבל במאמציהם. ואם היוצר לא אוהב את דמויותיו למה שנאהב אותן אנחנו? הוא גם כותב דמויות שטוחות חד-ממדיות ועלובות בושה לאינטליגנציה של הצופה כמו דמות נערת הליווי או דמותה של הציירת המתחרה בנעמי ווטס על אהבתו של בנדרס.

אחד מסודות קסמו של וודי אלן עד כה היה יכולתו ללהק את השחקן הנכון לתפקיד הנכון. הפעם גם בתחום זה משהו השתבש (אגב לסרטו הבא הוא מלהק את רעיית נשיא צרפת קרלה ברוני‭.(‬ אנטוניו בנדרס מלוהק לתפקיד שלא מתאים לו: כל החושניות בדמותו נקברה והוא הופך למין דון ז'ואן דה לה שמאטע. גם ליהוקו של אנתוני הופקינס נראה כסטירת לחי לשחקן הנפלא הזה ולקהל הצופים. לתת להופקינס תפקיד כל כך חד-ממדי רזה ועלוב - זו כבר לא החלטת ליהוק אלא תופעה של שנאה פתולוגית.

אז אין ברירה. נחכה לסרט הבא של אלן. אולי יהיה עסל.

נחמן אינגבר

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן