שותף מתוך המהדורה 9/8/2010 Israel Hayom

כומר ורב נפגשים לארוחה משפחתית

מיכה גודמן יכול היה להיות נוצרי באוקלהומה או יהודי מתבולל במסצ'וסטס ¬ אבל רצה הגורל, ואמו הנוצרייה האדוקה עלתה עם אביו לישראל ¬ מאז הפך גודמן לפילוסוף ולמרצה נערץ במכינה הקדםצבאית בעין פרת - אך שמר על קשר הדוק עם הדודים באמריקה, ובמיוחד עם "אנקל ג'ק‭,"‬ ששימש כיועץ לאפיפיור ¬ לרגל ספרו החדש על הגות הרמב"ם, מבהיר גודמן: "החברה הישראלית כלואה בין קוטביות של דתיות וחילוניות‭,"‬ ומציע דרך לשבור את המנעול ¬ שיחה עם מנהיג לא שגרתי

Picture

לא חושב על פוליטיקה מאמין בחינוך. מיכה גודמן

צילום: ליאור מזרחי

Picture

"הנבוך שאליו מיועד 'מורה נבוכים' אינו אדם נחות‭."‬ עטיפת ספרו של גודמן

Picture

משפחה מכל הכיוונים.

משפחת גודמן במפגש משפחתי; במרכז (בחולצה כחולה) - ג'ק, דודו של מיכה, ששימש כיועץ לאפיפיור

את השיחות המרתקות ביותר שלו בשאלות של אמונה יהדות ותיאולוגיה מנהל ד"ר מיכה גודמן ראש המדרשה הישראלית למנהיגות חברתית באלון עם "אנקל ג'ק" בן ‭ ה87-‬ דוד אמו נוצרי אדוק מטקסס ששימש במשך 13 שנה יועצו לענייני תפילה של האפיפיור יוחנן פאולוס השני.

גודמן בן ‭ ה36-‬ מרצה ממגנט ששאב בשנים האחרונות אל בתי המדרש שלו אלפי צעירים חילונים ודתיים לחיבור מיוחד במינו גילה עוד כילד את שורשיו הנוצריים שאמו ואביו מעולם לא ניסו להסתיר ממנו. עתה כשהוא חובק את ספרו הראשון "סודותיו של מורה הנבוכים" - שכנראה יצליח לקרב אל חיבורו של הרמב"ם גם קוראים שאינם אמונים על שאלות פילוסופיות - גודמן מדבר לראשונה על משפחתו היהודית והנוצרית והקשר יוצא הדופן שביניהן.

"אמא שלי מגי לאב" מספר גודמן חובש הכיפה "גדלה במשפחה קתולית אדוקה באוקלהומה יחד עם שישה אחים ואחיות. הוריה סבי וסבתי פרנק ומרגרט היו אנשי עסקים. כשאמא בגרה היא הצטרפה לצבא השלום של ג'ון פיצג'רלד קנדי חיל מתנדבים שהעניק סיוע לנזקקים ברחבי העולם. כך הגיעה אמה לבוליביה.

גם יהודי מסצ'וסטס שלחו באותם ימים את ילדיהם לפעולות התנדבות בצבא השלום וכך בבוליביה הרחוקה נפגשו גרי גודמן היהודי ממסצ'וסטס ומגי לאב הקתולית מאוקלהומה הם התאהבו והחליטו להינשא. "כשאמא הודיעה על כך להוריה הם שלחו בטיסה מיוחדת את אנקל ג'ק כדי לנסות ולמנוע ממנה את 'הטעות הפטלית‭"'‬ מספר גודמן. "באורח פלא שגם אנקל ג'ק מתקשה להסביר עד היום אבא שלי הצליח לשבות לא רק את ליבה של אמי אלא גם את ליבו. הם נישאו בבוליביה בנישואים אזרחיים אבל אחר כך התרחש משהו מופלא: אבי היהודי שהגיע מהמשפחה הכי מתבוללת בעולם ואמי במקור נוצרייה החלו ללמוד יחד תורה בבוליביה. אמי עברה גיור אורתודוקסי והם התחתנו בפעם השנייה הפעם בנישואים כשרים. בקרב חבריהם הם נודעו כזוג שהתחתן פעמיים. הם עלו ארצה לאחר מלחמת ששת הימים‭." ‬

הילד מיכה גודמן עבר מסלול שגרתי של ילד דתי בירושלים היה פעיל ב"צופים הדתיים" אבל כבר בגיל 16 קלט שבנסיבות אחרות יכול היה להיות נוצרי באוקלהומה או יהודי מתבולל במסצ'וסטס. "שאלתי את עצמי האם יש אלוהים ואיזו משמעות יש למימוש הרעיון היהודי" מספר גודמן. "זה יצר אצלי סקרנות פילוסופית לגבי השאלה הדתית. אי אפשר היה למכור לי את המיתוס שהנוצרים לא נחמדים. כשהייתי ילד חשבתי שהמשמעות של המילה גוי זה איש מאוד נחמד. הרמב"ם היה אחד הראשונים שפניתי אליו כדי לחפש תשובות. היה לי גם פלירט קצר עם החסידות. למדתי המון. קראתי את כל ההוגים הגדולים היהודים והגויים כשברקע התנהלו חיי משפחה נעימים ופתוחים בין האגפים היהודיים והנוצריים של המשפחה‭."‬

 "כילד בן ‭ "11‬ נזכר גודמן "שאלתי את אחד הדודים הנוצרים שלי מה הוא חושב על כך שאני יהודי לא מאמין בישו ואוהב את התורה וההלכה? הוא הביע את אהבתו אלי כבן-משפחה אך הודה שזה מפריע לו ובדרך אמפתית גם הביע חשש שבעתיד אשרף בגיהינום. עם קרוב אחר בן דוד אחר של אמא שלי 'קאזן ביל' נשיא של בית מדרש לפרחי כהונה באוקלהומה היו לי שיחות מאלפות. הוא מטיף כריזמטי מעניין ועמוק. היתה תקופה שהוא היה שולח פרחי כמורה לשנה בישראל ואחת מתחנות הקבע שלהם היתה המדרשה שלנו. אני הייתי מנסה לערער את הדוגמות שלהם ופעם אחת לפני תשע שנים כנראה עשיתי עבודה טובה מדי. היום לא הייתי חוזר שוב על הטעות הזאת. בכל מקרה דוד ביל הפר את נדריו ופרש מהכמורה כדי להינשא. היום הוא חי בהוואי ויש לי איתו ויכוח דתי-פוליטי קשה. מבחינתו כל פעם שאנו מפציצים את הערבים אנו יורקים בפנים של ישו. אלוקים אוהב את המסכנים הוא נוהג לומר אך מתקשה להבין שלא כל מי שמסכן בהכרח גם צודק ושייתכן מצב שגם החזק צודק. חולשה ומסכנות הרי מצטלמות היטב. צדק וטיעון אינם פוטוגניים וכך יוצא שפערי כוח מסתירים לפעמים את פערי הצדק‭."‬

 לגודמן יש בת דודה שלאחרונה הפכה לנזירה ‭ ")‬שלחנו לה ברכות‭("‬ וגם בני משפחה קתולים שהפכו לפרוטסטנטים. הוא זוכר היטב את ההוויה המשפחתית בלילות שבת. את סבתו שאינה עוד בין החיים שידעה את שיר המעלות בעל פה את דודיו הנוצרים שרים זמירות ליד שולחן שבת ואפילו את התקרית המשעשעת בבית הכנסת השכונתי "כשדוד ביל הלך עם אבי לתפילה בשבת והגבאי ניגש אליו ושאל אותו אם הוא כהן לוי או ישראל כדי לכבד אותו בעלייה לתורה. הדוד ביל השיב שהוא גוי והגבאי כמעט נפל מהכיסא‭." ‬

גודמן תושב כפר אדומים אב לשתי תאומות בנות שנתיים שחיוך תמידי נסוך על פניו מדבר עם הידיים והעיניים וניחן בכושר רטורי מרשים. הוא אינו חושב על פוליטיקה ומאמין בחינוך. למשפחתו יש לא רק עבר נוצרי אלא גם עבר אינדיאני. דורות אחורנית מקושרת אמו מגי אל צ'יף שבט הצ'קסווה האינדיאני שנודע אף הוא באמונתו הדתית הקתולית האדוקה. לגודמן שתי אחיות ואח: אחותו הגדולה דבורה "עוסקת ברוחניות" אחות אחרת יעל היא מדריכת טיולים ומנהלת קורס ביד בן-צבי ואחיו אביחי הוא אתלט מצטיין. אח נוסף נתנאל הצעיר שבחבורה נספה בתאונה במעלה גלבוע לפני כתשע שנים כשערך תחרות עם חבריו מי יצליח לעבור בזריזות בשער החשמלי של הקיבוץ. הוריו תרמו אז את איבריו שהושתלו בשישה אנשים.

גודמן למד מחשבת ישראל ופילוסופיה באוניברסיטה העברית השלים דוקטורט וחבר לארז אשל (מייסד המכינה הקדם-צבאית באלון) כדי להקים את "הישיבה שאף פעם לא למדתי בה" - המדרשה הישראלית בעין פרת. אופי המכינה התעצב בהדרגה. "לקחתי חלק מהתלמידים שלי במכון הרטמן ובאוניברסיטה לבקר בישיבת מיר החרדית" הוא מספר "עמדנו נפעמים מול העוצמה של הלימוד המנגינה והרעש של אלפי התלמידים. זה שאב אותנו פנימה. קשה להתחרות בזה אבל היו שם רק גברים ולמדו שם רק גמרא. משם המשכנו להר הצופים לספרייה של האוניברסיטה העברית שבה אני מרצה ומצאנו שם חבורות של גברים ונשים שקוראים ולומדים פילוסופיה גמרא ובודהיזם אבל כמעט בדומייה בלי שום להט כשהאחד משקיט את חברו בלחישה על כל עיטוש. באוניברסיטה יש הרבה מידע ופתיחות אבל חסר להט בישיבה יש הרבה דעת אבל ללא שיחה ושיח. הפנטזיה שאנו מציינים כבר עשור לקיומה היתה להקים בית מדרש עם המידע והפתיחות של האוניברסיטה והלהט והדעת של עולם הישיבות‭."‬

 באלון שבצפון מדבר יהודה מול נוף טרשים בראשיתי היתה הפנטזיה למציאות שמאות מתדפקים היום על שעריה. לצד משנתם של אביי ורבא מלמדים באלון את אריסטו אפלטון קאנט שייקספיר שפינוזה וברנר. הצעירים והצעירות דתיים וחילונים שלומדים שם במשותף מקבלים כלים להשפעה תרבותית דוגמת סדנאות לכתיבה יוצרת ושיעורי רטוריקה. הם מתרגלים יוגה התבוננות פנימית וגם אמנויות לחימה מטיילים יחדיו מנהלים בכוחות עצמם את הקמפוס ובדרך כלל מקדישים ללימוד האינטנסיבי בין 12 ‭ ל14-‬ שעות מדי יום.

"החברה הישראלית" אומר גודמן ומתייחס למדרשה "נעולה בתוך דיכוטומיה מנוונת בין דתיים לחילונים. הקטגוריות הגסות הללו הן הכלים שבאמצעותם שופטת החברה את התנהגות בניה. חילוני שלומד תורה או מבטא את השתייכותו היהודית בביצוע ריטואל כלשהו נחשב כמי שמתחיל תהליך של חזרה בתשובה. לפי אותה גישה דתי שמוותר על קיומה של מצוות מסוימת נתפש כמי שעלה על מדרון חלקלק שמוביל לחפיפניקיות ומשם לחילוניות. כאשר אלה הקטגוריות היחידות שלנו אין מקום לחילוני לבטא את זיקתו ליהדות ולהפך.

"התלמיד-חכם החילוני מציב דגם אחר של חילוניות. כשם שהתלמיד-חכם הדתי החדש מציב דגם אחר של דתיות. החירות המחשבתית אינה צריכה ליפול קורבן למחויבות הלכתית שכאדם דתי אני דוגל בה" אומר גודמן שאינו מבין כיצד "תוכנית הלימודים הישיבתית שנוצרה בוולוז'ין במאה ‭ ה19-‬ ממשיכה לעצב את סדר היום הלמדני בעולם הישיבות היום. כיצד סדר היום הזה ממשיך להיות עיוור לשינויים התרבותיים המדעיים והפוליטיים שידע העולם בכלל והעם היהודי בפרט‭."?‬

 המדרשה על כל פנים מפעילה בימים אלה בשדה בוקר בירושלים ביפו ובאלון את תוכנית אלול שמאפשרת למאות סטודנטים וצעירים ליטול פסק זמן ממירוץ החיים ולהשקיע עצמם בלימוד מסוג אחר.

במאהל שהקים ביער ירושלים במסגרת התוכנית בין עשרות צעירים וצעירות המנהלים את "הקמפ" על מחצלות קש זרדים עצי אורן וגזעים עבותים מדבר גודמן על כישלון החילוניות.

"היא לא הצליחה להעמיד תלמידי חכמים הניצבים מול כתבי הקודש קשובים לקולות הטמונים בהם הודפים את חלקם ומאמצים את חלקם כדי לשלב אותם בתוך השיח הציבורי הישראלי. הישראליות נטשה את הטקסטים. במסכנותה היא אפילו אינה מסוגלת למתוח ביקורת קוהרנטית על המסורת‭."‬

 "השאיפה למרוד בדתיות" סבור גודמן "מסתיימת בימים אלה בנטישת החילוניות. תראה מה קורה בחברה החילונית ישראלים רבים מבקשים היום ללמוד תורה לא על מנת להפוך לדתיים אלא על מנת להיות לחילונים; לבני אדם שצומחים מתוך מפגש עם המסורת בלי להיות מאוימים מכך שאישיותם תתכווץ לממדי ההלכה. הרוח הזאת מתגלמת בבתי המדרש הקיימים ומתפתחת בכל הארץ והיא מבשרת את תחיית רוחו של אחד העם‭." ‬ "סודותיו של מורה הנבוכים" (הוצאת דביר) שראה עתה אור הוא ספר מסוג אחר. "הרמב"ם הוא אמן הסדר" מסביר גודמן "וכתב את 'מורה נבוכים' בכאוס מוחלט. שום פרק שם לא במקומו זה כאילו שהוא רוצה להכשיל את הקריאה שלך. הוא טמן סוד במעמקי היצירה הזאת שלו ונקט כל מיני טכניקות כדי להצפין אותו. יש ספרים שמנסים למסור מידע. הרמב"ם במורה נבוכים מאמן את התודעה שלנו כיצד לחיות בעולם ללא ודאות או לחיות רק בוודאות קרובה. הרמב"ם משחרר אותך מהציפייה לוודאות. הוא מציע לקוראים שלו שלושה סופים אפשריים: המיסטי ההלכתי והפוליטי. הרמב"ם מביא את הקוראים שלו אל סוף הספר ובסוף אומר לקוראים: תבחרו. זה בעיניי פלורליזם של סופים אפשריים. הוא כתב את 'מורה נבוכים' כדי שהציבור שקורא אותו יכתוב לבד את הסוף‭."‬

 אבל את הסוף שלו גודמן מתקשה להגדיר: "אני באמת נע בין שלושת הסופים הללו. יש בי יצרים פוליטיים וצדדים של מתבודד והצד ההלכתי. הסופים האפשריים של מורה נבוכים מאפיינים את המתח שיש בי בין הקריאה שלי להיות מעורב חברתית לבין הקריאה שלי להיות שקוע בעיון ומחשבה. הצד שרוצה להתבודד ולחשוב זה הצד שכתב את הספר הזה. הצד של מעורבות זה ההרצאות במרכז בגין (שלכל אחת מהן הגיעו מאות - נ"ש) זה תוכנית הטלוויזיה 'סיפור מההפטרה' וזה כמובן החינוך במדרשה והמעורבות שלנו בקהילה ובמדינה. הרמב"ם נותן לגיטימציה לחיות בשני העולמות הללו‭."‬

 בספרו מגדיר גודמן את 'מורה נבוכים' של הרמב"ם כ"סיפור על מבוכה" וקובע כי "הנבוך שאליו מיועד מורה הנבוכים אינו אדם נחות" אלא להפך: "הקורא הנבוך שאליו מיועד 'מורה נבוכים' נחשב לדעת הרמב"ם ליחיד מעולה‭...‬ והמבוכה היא מעלה גדולה מאוד‭."‬

 "מורה נבוכים" מדגיש גודמן "כמו יצירות יהודיות גדולות אחרות הוא מקור השראה. לא בהכרח מקור סמכות. החטא הקדום של הדתיים היה שהם העלימו את הדיאלוג. הם העלימו את הקורא של הטקסט. מה שהקורא חושב היה כמעט חסר משמעות בעיניהם. הוא נמס לתוך הטקסט. החטא הקדמון של החילונים הוא מחיקת הטקסט; האמירה ש'רק מה שאני חושב הוא בעל ערך‭.'‬ המחשבה ש'רק התובנות שלי ראויות להיות הבסיס למחשבות שלי‭."' ‬

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן