שותף מתוך המהדורה 8/6/2010 Israel Hayom

חפש את המטמון

מאות שנים לא בוצעו חפירות ארכיאולוגיות בהר הבית בשל התנגדות המוסלמים לפגיעה במקומותיהם הקדושים ¬ לפני 11 שנים חפר הוואקף בחשאי בהר הבית ופינה כמויות עצומות של עפר, מלאות באוצרות ארכיאולוגיים בני אלפי שנים ¬ הממשלה והרשויות חששו לגעת בחבית חומר הנפץ הזאת, ולא התערבו בניסיון לעצור את הרס העתיקות ¬ מאז, מנסים אנשי מקצוע ואלפי מתנדבים למזער את הנזק האדיר, ולהציל ככל שניתן את העדויות הנדירות לחיי היהודים בירושלים הקדומה ¬ עכשיו גם מבקר המדינה נדרש לבדוק מי אחראי למחדל

Picture

"התגלית החשובה היתה ההתרגשות על פני האנשים שנגעו בעפר הר הבית‭."‬ שתי מתנדבות ‭ מ70-‬ אלף שסייעו בסינון בעמק צורים

צילום: דודי ועקנין

Picture

קוביות משחק רומיות

Picture

עיטור דמוי נבל דוד (הצילומים באדיבות: אלע"ד וד"ר גבי ברקאי)

Picture

"זה היה תפקידה של המדינה ללכת לנחל קדרון ולסנן את העפר‭."‬ ד"ר גבי ברקאי

צילום: דודי ועקנין

Picture

מטבע מחצית השקל

Picture

ראש חץ "סקיתו אירני" בבלי

בעמק צורים שבמורדות הר הצופים לא מחכים למסקנות הכמעט ידועות מראש של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בפרשות חפירות הוואקף והתנועה האיסלאמית הישראלית בהר הבית. עשרות אלפי מתנדבים מכל גוני הציבור הישראלי מסננים שם כבר כמה שנים אלפי מ"ק של עפר שהוואקף פינה מההר באישון לילה לפני 11 שנים. הם מנסים להציל את המעט שעוד ניתן להציל והמעט הזה מרתק מאין כמוהו.

לינדנשטראוס לעומת זאת אינו עוסק בעפר אלא באלה שאיפשרו לוואקף לחפור ולהוציאו מההר; באחראים למחדל שאיפשרו פגיעה חסרת תקדים בעתיקות: בעיריית ירושלים במשטרה ברשות העתיקות בפרקליטות ביועץ המשפטי לממשלה ומעל כולם במשרד רה"מ שלאורך שנים קשר לכל הגורמים האלו את הידיים ומרוב רגישות לרגישות המוסלמית גילה חוסר רגישות משווע לגורל העתיקות שערכן מי ישורנו באתר ארכיאולוגי שאין שני לו בארץ במקום הקדוש לעם היהודי. דו"ח המבקר שיזם ח"כ זבולון אורלב אז יו"ר ועדת הביקורת של הכנסת הוא מפורט ויסודי כמעט כמו עבודת המסננים אך פרק ההמלצות שבו יישאר כנראה חסוי. מה שאינו חסוי הוא הממצאים שהוליד המחדל הגדול.

שנים רבות היתה חפירה מדעית בהר הבית בבחינת משאת נפש בלבד לדורות של ארכיאולוגים. אדוני המקום שלטונות הדת המוסלמיים חסמו כל אפשרות מעין זו. לבד מהחשש לגורל המסגדים שאותו רתמו למסע הסתה וגיוס כספים חששו המוסלמים מחשיפת שרידים של הנוכחות היהודית בהר שבו שכן המקדש. הקיסר הגרמני וילהלם שסייר בכיפת הסלע ‭ ב1898-‬ הביע צער על כך שאין חופרים באתר כה חשוב כהר הבית אך הקאדי שליווה אותו נשא עיניו אל השמים ואמר כי רצוי ש"אדם יכוון את מחשבותיו כלפי מעלה לשמיים במקום כלפי מטה למעמקים‭."‬ מונטגיו בראנסלו פארקר הרפתקן בריטי שהתגנב ‭ ב1911-‬ להר וניסה לחפור בו ולמצוא את אוצרות המקדש התגלה עד מהרה ונמלט כל עוד נפשו בו.

במאה השנים האחרונות התנהלו אפוא החפירות הארכיאולוגיות סביב הר הבית ולא בתוכו. המשלחת המפורסמת ביותר שחפרה סביב הר הבית היתה זו של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל בראשות צ'רלס וורן שחפר שבעה פירים סמוך לכותלי ההר ותיעד את ממצאיו. גם אחרי 1967 לא חפרו בהר אלא רק מסביבו: למרגלות הכותל הדרומי בעיר דוד ולאורך הכותל המערבי.

אבל ‭ ב1999-‬ נפל דבר בהר הבית. במסגרת העבודות להכשרת אורוות שלמה מבנה הקמרונות התתקרקעי השוכן בפינה הדרום-מזרחית של ההר ביצע הוואקף חפירה גדולה במקום. החפירה הזאת לא זו בלבד שלא היתה חפירה ארכיאולוגית היא היתה אנטי ארכיאולוגיה ב"מיטבה" ונועדה להכשיר שערי כניסה למסגד תת-קרקעי שהוואקף והתנועה האיסלאמית הישראלית הכשירו באורוות שלמה. יום ולילה נגסו דחפורים וכלים כבדים כ‭6 000-‬ מ"ק מאדמת ההר שמעולם לא נחפר קודם לכן. כמויות העפר האדירות הועמסו על ‭ כ400-‬ משאיות ופונו לאפיק נחל קדרון ולמזבלה באל-עזריה. חפירה בהיקף כזה אם היתה מלווה בפיקוח ארכיאולוגי היתה אורכת שנים אבל כאן כלל לא ניתנה לארכיאולוגים הזדמנות לתעד מהיכן ומאיזו שכבה הגיע כל ממצא או לדאוג לכך שהשרידים לא יינזקו. החפירה הוגדרה על ידי מנהל רשות העתיקות דאז אמיר דרורי כפשע ארכיאולוגי. היועץ המשפטי לממשלה באותה תקופה אליקים רובינשטיין כינה אותה "בעיטה בהיסטוריה של העם היהודי‭."‬

 כששקעו ענני האבק והתברר גודל המחדל נותרו לראשונה בהיסטוריה המודרנית הררי עפר שנחפר מהר הבית מרוכזים במקומות שלארכיאולוגים היתה גישה אליהם. נדרשו מאמצי שכנוע רבים כדי לרתום את רשות העתיקות לפרויקט ובסופו של דבר הוציאה הרשות רישיון חפירה לשני ארכיאולוגים: צחי צוויג אז עדיין סטודנט לארכיאולוגיה והמורה שלו ד"ר גבי ברקאי חתן פרס ירושלים לארכיאולוגיה שאחראי לאחד הממצאים החשובים בירושלים בעשורים האחרונים - קמעות הכסף ממערכות הקברים בכתף הינום ובהם פסוקי ברכת הכהנים מהמאה האחרונה לקיום בית המקדש הראשון.

ברקאי נמנה עם קבוצה של ארכיאולוגים ואישי ציבור שחתמו לפני עשר שנים על דרישה מהממשלה להפסיק את עבודות החפירה בהר הבית. זו היתה העצומה היחידה שעליה חתמו אי פעם יחד עמוס עוז ואריאל שרון א"ב יהושע ומאיר דגן יהודה עמיחי וסילבן שלום. למרות טענות קשות נגד ערכו המדעי של סינון העפר כשהוא מנותק מהקשרו ובניגוד למקובל החל ברקאי בפרויקט שאין לו אח ורע בעולם הארכיאולוגיה והחל לטפל בעפר שהוצא מהר הבית כפתולוג החוקר גווייה שהורחקה ממקום הרצח.

מתחם הסינון הוקם באדיבות רשות הטבע והגנים בגן הלאומי עמק צורים שבמורדות הר הצופים. אוניברסיטת בר-אילן פרשה חסות אקדמית. קרן עיזבונות תרמה תקציב ראשוני ולאחר שהפרויקט התנדנד כלכלית עמותת אלע"ד פרשה עליו חסות והיא זו שמאפשרת למעשה להמשיך בו עד היום.

סינון העפר הוא סינון רטוב דלי אחר דלי בשיטה שפותחה במקום והוכיחה את עצמה עד כדי כך שהועתקה על ידי ארכיאולוגים בחפירות נוספות. הממצא המשמעותי הראשון הגיע אחרי שבוע: מטבע ועליו הכתובת: "חרות ציון" מימי המרד הגדול שבמהלכו נחרב בית המקדש השני. מאז נמצאו יותר מ‭6 000-‬ מטבעות מכל התקופות. אחר כך הגיע שלל של בולות - חותמות שסגרו מסמכים ותעודות. על אחת החשובות שבהן שגודלה סנטימטר רבוע הופיעו שברי מילים. הארכיאולוגים השלימו את הכתוב וקראו: "גאליהו בן אמר‭."‬ בספר ירמיהו מוכר לנו הכהן פשחור בן אמר שהיה ממונה על אוצרות המקדש וייתכן שמדובר בשני אחים. בולות רבות מימי הבית הראשון כבר התגלו בעבר אבל היתה זאת הפעם הראשונה שבה הגיע ממצא כתוב מתוך הר הבית. עדויות נוספות מימי הבית הראשון היו שורה של צלמיות בדמות נשים ובעלי חיים שעל פי ההשערה קשורות לפועלו של יאשיהו מלך יהודה בעת שטיהר את ממלכת יהודה מסממני עבודה זרה.

העדויות לקרבות שעברו על ירושלים היו מעניינות במיוחד: ראש חץ יקר ערך מדגם המכונה "סקיתו אירני" שהיה בשימוש הצבא הבבלי כשהחריב את ירושלים; ראשי חץ רומיים מחורבן הבית השני; ראש חץ אחר מהתקופה ההלניסטית שייתכן שהוא שריד ממלחמת שמעון אחיו של יהודה המכבי במתייוונים שהתבצרו במצודה הסמוכה להר הבית וכן אבני קלע שדומות להן נמצאו בלכיש מקרבות סנחריב מלך אשור ‭ כ700-‬ שנה לפנה"ס. נמצאו גם משקולות לשקילת כסף מטיפוס השקל וקוביות משחק רומיות אולי מהימים שבהם גזרו חכמי ישראל שהמשחק בקובייה פסול לעדות.

כמעט כל הממצאים עשרות אלפים הם זעירים. הממצאים הגדולים הושארו על ידי הוואקף בהר או שהגיעו לשוק העתיקות השחור. בכל זאת כמה פריטים חמקו מעיני הוואקף ובעפר נמצאו שרידים מהסטיו (מעין אכסדרה) המלכותית ההרודיאנית מי יודע אולי אפילו מהמקדש השני. אחד הפריטים שהושארו על ידי הוואקף נחשף על ידי החוקר ההונגרי טיבור גרול: שבר גדול מתוך כתובת הקדשה שנקבעה על קשת ניצחון שהרומאים בנו בהר הבית לאחר הריסת העיר ובית המקדש השני. בכתובת הונצח פלביוס סילווה כובש מצדה שהיה מושל ארץ יהודה בשנות ‭ ה70-‬ של המאה הראשונה לספירה. מקור השבר במבנה אורוות שלמה שהמוסלמים הנמיכו את מפלסו ב‭.1996-‬

 נמצאו גם חלקי כלי אבן שאינם מקבלים טומאה שהיו נפוצים בירושלים בתקופת בית שני וגם מטבע "מחצית השקל" שנוצר בתחילת המרד הגדול ברומאים ושימש לתשלום מס לבית המקדש. מטבע נוסף שהתגלה נושא את דיוקן המלך הסלווקי אנטיוכוס ‭ ה4-‬ אפיפנס שנגדו מרדו החשמונאים.

חלק מהממצאים לא קשורים לעבר היהודי ושופכים אור חדש על התקופה הביזנטית. ברקאי מציין שלדעת חוקרים רבים הר הבית היה נטוש בתקופה הביזנטית אך הממצאים מעפר הר הבית סותרים זאת. "נחשפה בפנינו כמות אדירה של ממצאים מהתקופה הביזנטית בעיקר קרמיקה ומטבעות נדירים ובהם מטבע של הקיסר הביזנטי האחרון הרקליוס וגם חלקים ארכיטקטוניים שניתן לזהות בהם חלקי כנסיות ואף נר ביזנטי עם כתובת שקשורה לישו‭." ‬ בפרויקט הסינון שנמשך כבר שש שנים השתתפו עד כה ‭ כ70-‬ אלף מתנדבים. למקום מגיעים מעת לעת גם תלמידי ישיבות ורבנים חרדים שבדרך כלל מדירים רגליהם מאתרי חפירות. צוויג וברקאי אומרים שהתגלית החשובה ביותר היא ההתרגשות על פניהם של האנשים הנוגעים בעפר הר הבית. הם מספרים כי חתנים רבים נוטלים מהמקום ליום חופתם מעט עפר בצבע אפור שמאפיין את ירושלים השרופה של סוף ימי הבית השני וביום כלולותיהם נשבעים עימו: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני‭."‬ עד כה סוננו 20 אחוזים מהעפר שיצא מההר. שנים יידרשו כדי להשלים את המלאכה. בחלקו המזרחי של ההר מונחות ערימות עפר נוספות שבג"ץ אסר להוציא.

אחד הממצאים המסקרנים יותר לקוח הישר מעולם הקונספירציות סטייל "צופן דה וינצ'י" של דן בראון. בסיפורי אגדות ופולקלור נוצריים הר הבית הוא המקום שבו נטמן הגביע הקדוש אותו גביע שבו נאסף היין שישו ביקש מתלמידיו לשתות בסעודה האחרונה. "צופן דה וינצ'י" מציג גם פתרון אחר שלפיו "הגביע הקדוש" הוא סימבול למריה מגדלנה שהיותה בת זוגתו של ישו צונזרה על ידי הכנסיה לאורך השנים. ובכלל יש הטוענים ש"הגביע הקדוש" נמצא באנגליה או בצרפת. ואולם כיוון שהאבירים הטמפלרים השתמשו באורוות שלמה כאכסניה לסוסיהם יש המאמינים שהוא נטמן אי שם במעבה ההר. את דימיונם של אלה הצית לאחרונה תליון ברונזה דמוי צלב שעליו חרוט סמל הגביע הקדוש שנמצא לאחרונה בעפר הר הבית.

הממצאים העתיקים ביותר שנמצאו בעפר הם שרידי כלים כמו להב ומגרד מלפני כ‭10 000-‬ שנה. מתקופת הברונזה האלף השני והשלישי לפנה"ס ימי הכנענים והיבוסים נמצאו מעט שברי חרס וכלי בהט; מהמאה העשירית לפנה"ס ימי דוד ושלמה נמצאו שברי חרס בודדים בלבד; אך מימי מלכי יהודה המאוחרים במאות השביעית והשמינית לפנה"ס זוהו ממצאים רבים. מהתקופה הפרסית תקופת שיבת ציון ‭ 538-333)‬ לפנה"ס) נמצא מטבע כסף זעיר ונדיר ועליו ינשוף כנראה בהשראת מטבעות אתונה מאותה התקופה וכן המילה יהד - שמה הארמי של יהודה. אותיות אלה מופיעות כידוע גם על השקל של מדינת ישראל ומטבע זה הוא מן הראשונים שנטבעו ביהודה. רוב המטבעות שנמצאו בעפר הר הבית הם מתקופת בית חשמונאי ובהם מטבעות של אלכסנדר ינאי ויוחנן הורקנוס הראשון. נמצאו גם מסרקות שנהב ששימשו כנראה אנשים שטבלו במקווה סירקו את שערם והותירו את המסרקות בהר וכן אלפי קוביות פסיפס מצופות זהב שריד לציפוי הקודם של כיפת הסלע מהתקופה הערבית הקדומה שממנו לא נותר זכר היום.

על המפעל הכביר שמנהל ברקאי יש גם ביקורת. הארכיאולוג מאיר בן דב טען שחלק מהעפר הוצא אמנם מהר הבית אך ייתכן שאינו משם אלא מאזור הרובע היהודי והובא להר כאדמת מילוי. דן בהט העלה בעבר אפשרות שהעפר שנחפר מאזור אורוות שלמה הובא להר בתקופות קדומות מאזור עיר דוד. ברקאי שולל זאת: "ההר הוא קופסה סגורה שלא העבירו מתוכו ולתוכו עפר מאז ימי הורדוס" הוא אומר. "כל הכנסה והוצאה כזאת היתה חייבת להיעשות דרך השערים או מעל החומות דבר לא פשוט בעת העתיקה ולכן זה לא סביר מה עוד שעיר דוד היתה מכוסה רוב התקופות במבנים שמנעו הובלת עפר משם. אין גם שום תיעוד היסטורי שמלמד על כך שלהר הובא עפר מבחוץ. לכל היותר זה עפר ממקום אחר בהר ששימש כאדמת מילוי לאזור של אורוות שלמה‭."‬

 "החומר הזה" מסכם ברקאי "אמנם נותק מההקשר הארכיאולוגי שלו אבל גם אם רוצחים מישהו חס וחלילה אי אפשר להחזיר אותו לתחייה אבל אפשר להתייחס לגופה בכבוד. הגופה הזאת היתה מונחת במורדות אפיק נחל קדרון כאבן שאין לה הופכין ואני חושב שזה היה תפקידה של המדינה לגשת לשם ולסנן את העפר‭." ‬

החפירה בהר הבית, לא זו בלבד שלא היתה חפירה ארכיאולוגית, היא היתה אנטי ארכיאולוגיה ב"מיטבה‭..."‬ יום ולילה נגסו דחפורים כ‭6,000-‬ מ"ק מאדמת ההר, שמעולם לא נחפר. כמויות העפר האדירות הועמסו על משאיות ופונו לאפיק נחל קדרון ולמזבלה באל-עזריה הממצאים הגדולים הושארו על ידי הוואקף בהר, או שהגיעו לשוק העתיקות השחור. ובכל זאת, כמה פריטים חמקו כנראה מעיני הוואקף ובעפר נמצאו שרידים מהסטיו המלכותי ההרודיאני, מי יודע, אולי אפילו מהמקדש השני עצמו
הממצא המשמעותי הראשון הגיע בתוך שבוע: מטבע ועליו הכתובת "חרות ציון" מימי המרד הגדול, שבמהלכו נחרב בית המקדש השני. מאז נמצאו יותר מ‭6,000-‬ מטבעות מכל התקופות

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן