שותף מתוך המהדורה 6/22/2010 Israel Hayom

חיים בתוך עטיפה

תערוכה של אמרי זרטל, מבכירי מעצבי כריכות הספרים בישראל, מעלה לתודעה את האיזון העדין בין דימוי לטקסט • האם בעידן הספר האלקטרוני יישמר היחס הזה?

Picture

(מימין) ועטיפות "התפסן בשדה-השיפון" בעיצוב אבי אייזנשטיין ושמעון זנדהאוז

Picture

שלוש עטיפות בעיצובו של זרטל

Picture
Picture
Picture
Picture

זרטל. התהליך חשוב, לצד התוצאה צילום: אשר בן דוד

Picture

כמה זמן אתם מתעכבים על עטיפה של ספר חדש? לרוב מדובר בשניות ספורות אם לא פחות. מהר מאוד אתם מסובבים את הספר על גבו בודקים את תקציר העלילה ומדפדפים מעט כדי לגבש החלטה סופית.

תערוכתו של אמרי זרטל מעצב הבית של הוצאת הספרים כנרת זמורה ביתן שתוצג בגלריה הקצה בנהריה עד 3 ביולי מציגה את העטיפות בעיצובו. התערוכה מעניקה לעטיפות הספרים שחובבי הספרים למדו להכיר ולאהוב במה משלהן ומאריכה את זמן ההתייחסות אליהן. בתערוכה מוצגות 19 עטיפות ספרים מוגדלות ולכל אחת מצורפות כמה סקיצות שקדמו למוצר המוגמר.

"היה לי חשוב להראות את התהליך היצירתי בדרך לעטיפה המוגמרת את ה'מאחורי הקלעים' שלה" מסביר זרטל "עצם העובדה שהעטיפות לא באות כחלק מהספר הופכת אותן ליצירות אמנות בפני עצמן‭." ‬

יש משהו מתסכל בעיצוב עטיפות לספרים. עליך להיות קשוב לרצונות של הסופר ושל העורך ויותר מכך - לכוחות שוק הספרים. איך מתמודדים?

"אני לא מתוסכל ובטח שלא מרגיש פחות יוצר. מערכת הכללים בעיצוב עטיפות לספרים היא מאוד נוקשה. בגלל התחרות וכמויות הספרים שיוצאים העטיפה חייבת להיות בולטת לוכדת מבט וייחודית. היא צריכה להכיל דימוי מרכזי שיפתה את הקורא לקחת את הספר לידיים שלו גם אם דקה אחר כך הוא מסובב את הספר כדי לקרוא את תקציר העלילה. מצד שני אסור שהעטיפה תאפיל על הספר ותבלוט יותר ממנו. גם בתוך השיקולים המסחריים יש לי מקום מוחלט לשיקולים אמנותיים‭." ‬ עטיפה שהפכה לאייקון

התיאור של זרטל את העטיפה כמי שנושאת בחובה את פרצופו של הספר הוא בעל משמעות אמיתית. די להיזכר בעטיפה הראשונה של המהדורה העברית של "התפסן בשדה-השיפון" של ג‭.'‬ד. סלינג'ר. כריכה זו ריבוע צהוב בלב רקע כחול הופקעה מזמן מתפקידה כחלון הראווה של הספר והפכה ליצירת אמנות אייקונית בפני עצמה. העטיפה המיתולוגית עוצבה על ידי פרופ' אבי אייזנשטיין ושמעון זנדהאוז בשנת 1975 ונחשבה בעולם הספרות השמרני של אז לבעלת אופי חתרני. "הצלחנו לשמור על תו ההיכר של ספרי ההוצאה אז שהיה מרובע שבתוכו שכן הדימוי על העטיפה אך את הרקע בחרנו לצבוע בכחול ואת החלון בצהוב עז" נזכר אתמול אייזנשטיין לשעבר ראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל וכיום מרצה בה לעיצוב גרפי. עוד הוא מספר כי "גודל האותיות של שם הספר ושם הסופר נשאר זהה כיאה להוראות המדויקות של סלינג'ר עצמו שדרש גם שלא יופיע כל דימוי או איור. בחרנו את הצבע הכחול שנראה לנו מתאים לרוח הספר. כך מצד אחד נוצר דימוי חריג של ניגודיות עזה בין שני הצבעים - הכחול השמרני והצהוב העז - ומצד שני הצלחנו להישאר נאמנים לרוח הוצאת הספרים‭." ‬

ובכל זאת איך הפכה העטיפה לאייקון של ממש?

"אני מניח שזה הניסיון שלנו לצאת מהמסגרת. זה ניפץ איזשהו מיתוס ששרר בשנים ההן בעולם הספרות של תפיסה אידילית של דימויים מתקשרים. העטיפה שידרה חריגות דיסהרמוניה מבחינת הצבעים. ההוראה של סלינג'ר שלא יהיה דימוי קונקרטי על העטיפה הציבה בפני הקוראים אתגר של חיפוש משמעויות‭."‬

 שנים לאחר מכן הדפיסה הוצאת עם עובד מהדורה חדשה של הקלאסיקה ללא הרקע הכחול וגררה עקב כך תרעומת מצד הקוראים שטענו שמשהו מההקשר המתריס הנוצר בעטיפה הלך לאיבוד בעיצוב החדש.

עובדה זאת מתקשרת לתהליך שמוצרי התרבות עוברים. הרומנטי והחומרי מפנים את מקומם למהיר ולאלקטרוני. "בנוגע לנראות חיצונית של ספרים לדעתי היא מונחית כיום בידי תרבות הרייטינג" אומר ד"ר דרור פימנטל מרצה לפילוסופיה ולתרבות במחלקה להיסטוריה ותיאוריה בבצלאל "הטלוויזיה יצרה פרדיגמה של נראות המועתקת לתחומים אחרים כמו לעיתונות לקולנוע לתיאטרון וגם לתחום הספרים. הנראות היא מהירה קליפית ברורה ולא מעומעמת מהנה לעין ואינה מעמיסה עליה יותר מדי. במובן מסוים יש כאן עידוד של חד-ממדיות‭." ‬ מגע הנייר נשאר

מה צופן העתיד לעיצוב כריכות הספרים? כשזרטל ואייזנשטיין נשאלים על כך לא נמלטת מפיהם זעקת עצבות על אובדן המילה המודפסת. "הקינדל (ספר אלקטרוני; ט"מ) הוא המצאה נהדרת" מצהיר זרטל "כי דווקא בעידן האלקטרוני המנוכר הצורך בדימוי ויזואלי הוא גדול יותר. הספר תמיד זקוק לתיווך אולי אפילו צריך לתת כמה אופציות לעטיפות ברשת כי שם הצורך בגירוי חדש אף גדול יותר‭."‬ גם אייזנשטיין אופטימי: "אנחנו נמצאים כרגע בתקופת ביניים. בלחיצת כפתור נוכל לקבל ספרים שלמים לקריאה. למרות זאת הנייר הוא חלק בלתי נפרד מהתעשייה - לגעת בנייר להריח ולחוש הוא צורך אקזיסטנציאליסטי שלא יחלוף כל כך מהר‭."‬

 ומה קורה כשהדימוי הוויזואלי הופך לאקט פרשני? לטענת זרטל רצוי שזה יקרה כמה שיותר. "כשעיצבתי את ספרו של רון לשם 'אם יש גן עדן' קיימתי עם העורכת (נועה מנהיים; ט"מ) התלבטות ארוכה. ידעתי שעטיפת שעטיפת הספר הספר צריכה להיות אייקונית אייקונית ובלתי רגילה כי זהו ספר מפתח בסבספרות המלחמה העכשווית. היה לי ברבראש דימוי של רגלי חייל בנעליים צצבאיות נטועות בקרקע חולית. ברגע שהחלטתי להפוך את התמונה כך שבעצם רגליו של של החייל הפוכות ואפ ואפששר לקרוא את שם הספר ואת שם הסופהסופר נוצר מצב של חוסר איזון מטריד. ככאן למעשה גלומה גם האמנות של עיצוב עטיפות הספרים - יצירת דידימוי מסודר ונקי אבל לא נקי מדי ששיוכל לעורר אצל הקורא את תחוששת הכאוס שבה נמצא החייל שבתמשבתמונה כמו החיילים בספר‭." ‬

זרטל: "הכללים בעיצוב עטיפות נוקשים. בגלל התחרות, העטיפה חייבת להיות בולטת וייחודית

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן