שותף מתוך המהדורה 8/9/2020 Israel Hayom

הרב שטיינזלץ: שונה בנוף העולם הרבני

Picture

פרופ' אביעד הכהן

Picture
צילום: צחי מרים

הרב שטיינזלץ זצ"ל

Picture
צילום: אורן בן חקון

הלוויית הרב בירושלים

בעולם הרבני בן ימינו, ובעולם הרוח בכלל, היה הרב עדין שטיינזלץ עוף מיוחד במינו. כזה שאי אפשר להכניס לשום  מסגרת. חוזר בתשובה, שחזותו החיצונית חרדית, אבל דמות אינטלקטואלית המעורה היטב בכל הוויות העולם, עם פנים ציוריות שהמקטרת הנצחית אינה משה מפיהן. חסיד נלהב של  האדמו"ר מלובביץ', אך בה בעת רציונליסט מושבע ובקי במדעי הטבע, שאותם למד באוניברסיטה בראשית דרכו.

ראש ישיבה, שלצד הרבצת תורה להמונים והעמדת תלמידים הרבה, היה לאחד ממבקריו החריפים ביותר של העולם הדתי בן ימינו.

לו היינו צריכים להגדיר במשפט אחד את ייחודו של האיש, סביר להניח שהיינו שמים את האצבע על מפעלו הספרותי האדיר. פירושו לתלמוד (ולימים גם למקרא ולמשנה ולשאר  חיבורים) פתח את שערי התלמוד לעולם כולו.

באמצעות התרגום הבהיר, הפירוש וכלי  העזר, האיורים ואפילו הכריכה החיצונית, פתח הרב שטיינזלץ את ספר היסוד היהודי לכל  באי עולם. מזמנו ואילך נסתיימו התירוצים,  ואין אדם שיכול לומר עוד כי "אינו מסוגל" לפתוח דף גמרא.

מעטים יודעים, אך את הסיוע הראשוני למפעל האדיר קיבל הרב שטיינזלץ לא מחוגים  דתיים, אלא דווקא מתנועת העבודה. היה זה  קדיש לוז, יו"ר הכנסת ואיש דגניה, שעמד בראש הוצאת התלמוד המבואר לאור, ושבסיוע המחלקה הדתית בהסתדרות גייס את המימון  להוצאת הכרכים הראשונים. וכל השאר - היסטוריה. עם ההצלחה באו גם הקנאה והשנאה. חוגים חרדיים מסוימים, שלא שבעו נחת מהצלחת המפעל ומאובדן המונופול על לימוד הגמרא,  החלו מטילים בו רפש. הוצאת הדיבה כללה,  כמיטב המסורת, גם רמזים על דברי אפיקורסות, כביכול, שחדרו לפירוש, וגם מחאה נגד שינוי  צורתו של דף התלמוד המסורתי (שעוצבה, אגב,  מאות רבות של שנים לאחר חתימת התלמוד).

תפוצתם הרחבה של ספרי התלמוד המבואר של הרב שטיינזלץ ותרגומו לאנגלית (ואף לשפות אחרות), וכן פרס ישראל ושאר שלל תוארי הכבוד שבהם זכה הרב, היו תשובה ניצחת לדברי הבלע. לצד המפעל העצום חיבר הרב שטיינזלץ חיבורים מרתקים אחרים, דוגמת פירושו לסיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב וחיבורו  הקטן על "הסוציולוגיה של הבערות", שאותו כתב עם פרופ' עמוס פונקנשטיין, מהמאורות הגדולים של המדע בישראל.

בכל עשייתו בלט הרב שטיינזלץ במקוריותו. בשנים האחרונות הרבה להשמיע את ביקורתו הנוקבת על תופעות של דתיות חלולה ושטחית, שפשתה בקרב רבים משלומי אמוני ישראל.

עם פטירתו אבד לעולם בכללו, ולעולם היהודי בפרט, אחד מהוגי הדעות החשובים שחיו בקרבו, אבידה שעליה תוכל לפצות מעט מורשת ספרותית מפוארת שהותיר אחריו לדורי  דורות. יהי זכרו ברוך.

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן