שותף מתוך המהדורה 5/10/2019 Israel Hayom

סודות מן מהקופסה

על גבי קופסת פח חלודה, במקלט אפלולי בקיבוץ עין צורים, זוהו שרידים מטושטשים מציור מסתורי שאלמוני חרט בה • מאחוריה מסתתר סיפור מתש"ח שטרם פוענח עד תום • מככבים בו לוחמי גוש עציון שחזרו מהשבי הירדני לאחר חודשים ארוכים  - וגם קבוצת החקר "ארץ  חפץ" של יד בן-צבי, שמתעדת מוזיאונים ביתיים בכל רחבי הארץ • אנשי הקבוצה הם אלו שמצאו את האוצר, במקלט  ביתו של יהודה נוימן בן ה‭91- ‬

Picture
צילום: ‭ /KLUGER ZOLTAN‬לע"מ
Picture
צילום: באדיבות יד יצחק בן-צבי
Picture

טכנולוגיה מיוחדת פענחה את המסר. קופסת הפח (בגדול); קיבוץ עין צורים ב-‭'47‬ (משמאל); יהודה נוימן; ולוח סידור העבודה שנשמר בבור הספיגה

Picture
צילום: אורי לנץ
Picture
צילום: באדיבות יד יצחק בן-צבי

במבט ראשון וחטוף, קופסת הפח החלודה ועליה שאריות של צבע ירוק מתקלף לא עוררה תשומת לב מיוחדת. היא נראתה כעוד חפץ מהבוידעם; מהסוג שהבלאי ותלאות הזמן גזרו עליו כליה. אלא שהנסיבות וההקשר חייבו מבט נוסף.

הקופסה נמצאה בתוך מקלט ישן, מוקף קוצים ופסולת בנייה, על ידי אנשי "ארץ חפץ" - צוות מטרה של  יד בן-צבי מתחומי השימור, האוצרות, הרישום והתיעוד.  חברי הקבוצה, שפועלת במסגרת התוכנית "מורשת -  ציוני דרך", חורשים את הארץ כבר חודשים ארוכים. הם מתעדים אוספים לא נודעים בעשרות מוזיאונים  ביתיים ומוסדיים קטנים, וביישובים ובתים פרטיים.

כל אוסף שכזה הוא קפסולת זמן; ההיסטוריה הגדולה של מדינת ישראל שמסופרת בקליפת אגוז, באמצעות חפצים שונים ומשונים.

המקלט האפלולי שאליו הגיעו אנשי יד בן-צבי שוכן  בקיבוץ עין צורים, על כביש קריית מלאכי-אשקלון. עין צורים המקורי הוקם בגוש עציון, על ידי חברי  גרעין ה' של תנועת בני עקיבא בפברואר ‭ .1946‬ ערב הקמת המדינה, פקדו ראשי ההגנה על קומץ המגינים שלחם שם להיכנע ללגיון הירדני. עשרות מהם,  יחד עם עוד כ-‭700‬ שבויים יהודים מקרבות ומקומות  אחרים בארץ - כמו לטרון, הרובע היהודי או נהריים  - הועברו על ידי הלגיון למחנה אום אל-ג'מאל שבלב  המדבר הירדני, על גבול סוריה-ירדן. אחד מהם היה  יהודה נוימן, כיום בן ‭ .91 ‬

נוימן, שחזר מהשבי אחרי תשעה חודשים וחצי, נמנה  לפני ‭ 70‬ שנה עם מייסדי עין צורים החדש. הוא חי שם עד היום. לצד עיסוקיו הרבים, הוא מלקט כבר עשרות שנים פיסות זיכרון, מוצגים וחפצים מתקופת השבי  ומימי עין צורים של הגוש, ששרד שנים ספורות בלבד.

מאות רבות של קבוצות ומדריכי סיורים עברו שם לאורך השנים. הם התרגשו מדגל הבד המיוחד שציירו שבויי המחנה לקראת שובם ארצה; מכפיס העץ שנוימן נטל מהצריף המתפורר שלו בעין צורים אחרי מלחמת ששת הימים, שבינתיים הפך לאפר שחור ששמור בקופסת פלסטיק שקופה; מהמחסניות ומתרמילי ה"סטנים", שעימם לחמו מגיני הגוש קודם נפילתו; וגם מפיסת  נייר אחת, שעליה רשם סופר הילדים אוריאל אופק -  אף הוא משבויי אום אל-ג'מאל - את תפילת הגומל. אופק עשה זאת לאחר שניצל ממוות בשיירה שחשה  לעזרת הגוש בדצמבר ‭ ,1947‬ ושעשרה מאנשיה נהרגו.

קופסת הפח המחלידה, לעומת זאת, לא אמרה למבקרים כמעט דבר. אנשי יד בן-צבי, שנטלו את החפץ לידיהם, הצליחו תחילה לזהות שתי כתובות שנרשמו  עליה. האחת: "ליוסף מפלוגה ב'", והשנייה: "לנירה -  מזכרת מהשבי, תש"ח". אחר כך הם הבחינו בשרטוטים עדינים שנחרטו על הקופסה, אך בעין בלתי מזוינת לא ניתן היה להבין במה מדובר.

התחריט אוכל כמעט לחלוטין על ידי החלודה. המשמר של הצוות, דוד בגלאייזן, העריך שאין סיכוי לשחזר אותו, ולמרות זאת הציע לנסות לחשוף אותו בטכניקת צילום, שמשקפת בהדמיה ממוחשבת את  מרקמי השטח (אר.טי.אי).

למשימה נרתם מיכאל מגן, המשמר של המגילות הגנוזות. הוא צילם את הקופסה והצליח לשחזר את  הציור שהתפוגג. העיבוד שהתקבל ריגש את החוקרים: מצד אחד נפרסה מפת הגוש ערב נפילתו ועליה נקודות הקרב, שמות היישובים ושרטוטי צריפים, בתים  ועצים; מצד שני התגלה ציור אמנותי, מופשט כמעט, שבמרכזו, בראש גבעה מיוערת ופסטורלית, מתנשא המנזר הרוסי, אחד המשלטים החשובים במערכה על  גוש עציון, שבו ישבה פלוגה ב' של גדוד מכמש.

אבל היה זה רק שלב א'. תחקיר נוסף שביצע הצוות,  בראשות ד"ר נירית שלו כליפא ודינה גרוסמן, לימד שקופסת הפח הוכנה בשבי הירדני כחלק מסדרה של מוצרים ובהם קופסאות דומות (שעליהן ככל הידוע לא  שורטטו מפות). את החומר לייצור הקופסאות השיגו השבויים מפחי ביסקוויטים גדולים וירוקים. באחד מהם עדיין ניתן לצפות במוזיאון הפרטי של נוימן.

הביסקוויטים, שסומנו בתוקף למאכל עד נובמבר ‭ ,1943‬ חולקו לשבויים בקיץ ‭ ,1948‬ ובאופן לא מפתיע התגלו כמתולעים ובלתי ראויים למאכל. במקום  זאת, הם שימשו את השבויים כחומר בעירה, כדי  לבשל וכדי להתחמם בקור המדברי. גם לפחים - היו  כ-‭900‬ כאלה - נמצא שימוש. השבויים גזרו אותם במספריים שנסחבו ממרפאת המחנה. מהפח הגזור הם הכינו סירי בישול, מזכרות שונות וגם את הקופסאות, ששימשו בין היתר להעברת מכתבים לארץ באמצעות הצלב האדום.

כך הפכו הקופסאות המאוירות, באמצעות הציורים  והכיתוב עליהן, לאמצעי תקשורת, שדרכו ביטאו השבויים רק מעט ממה שעבר עליהם במהלך הקרבות הקשים קודם נפילת הגוש.

בחזרה לבור הספיגה

ימים אחדים לפני פרסום כתבה זו, אותרה בירושלים  קופסה שנייה, מעוטרת אף היא בציור, אך שמורה פי  כמה. זה קרה בביתו של ראובן מילון, שישב אף הוא  בשבי באום אל-ג'מאל יחד עם אחיו יעקב.

על גבי הקופסה של מילון, הוא תיעד את מחנה השבויים עצמו, עם גדרות התיל שהקיפו אותו, ואת השער הגדול שסגר על השבויים במרחב השומם והמדברי וגם את המנזר הרוסי שכאמור שימש עמדת מפתח בקרב.

"הקופסאות הללו הן סיפור שטרם פוענח עד  תומו", אומרת ד"ר נירית שלו כליפא, מנהלת המחלקה להיסטוריה חזותית, אוצרות ותיעוד ביד יצחק בןצבי. כליפא מקווה כי "פרסום הכתבה יביא אלינו מידע  נוסף, בפרט על 'יוסף מפלוגה ב'' ו'נירה', ששמותיהם  מופיעים על הקופסה של נוימן". ייתכן, היא מעלה  השערה, שאלה שמות שניים מהנופלים.

את הקופסה ואת הדגל (ראו צילומים) קיבל נוימן למוזיאון שלו מאנשי גוש עציון החדש, לאחר מלחמת ששת הימים. מוצגים אחרים במקלט הגיעו מבור הספיגה של עין צורים המקורי. רגעים ספורים לפני שהלכו לשבי, נוימן וחבריו השליכו לתוכו מכל הבא  ליד. נוימן זוכר שהם זרקו לשם שני רובי סטן, מחסניות  וכדורים, וגם את לוח סידור העבודה של המשק, שבו נרשמו על גבי לוחיות פח קטנות שמות כל החברים. הפחיות הללו סייעו מדי ערב בשיבוץ החברים לעבודה למחרת. גם המשדר, ששימש את אנשי עין צורים ערב הכניעה שנכפתה עליהם, הושלך לבור באותו רגע שבין קרב לשבי.

שנתיים אחרי מלחמת ששת הימים, בשנת ‭ ,1969 ‬ כשהיישוב ראש צורים עלה על הקרקע בנקודה שבה  נפל עין צורים בתש"ח, נוימן חזר לשם והחל לחפש את בור הספיגה. שעות הוא הסתובב בשטח ללא תוצאות, עד שהתגלתה הלוחית הראשונה, ועליה שמה  של אחת החברות. אחריה אותרו עוד עשרות לוחיות.

הלוחיות מוצגות היום בביתו של נוימן. גם כדורי  ומחסניות הסטן נמצאו. לעומתם, המשדר והרובים  נעלמו. ייתכן שהירדנים נטלו אותם.

נוימן זוכר כי יום לפני הכניעה, ערב ההכרזה על הקמת המדינה, קיבלו הוא וחבריו שדר מהמפקדה בתל אביב. "אמרו לנו - אין לכם ברירה. אם אתם לא רוצים  שיקרה לכם מה שקרה בכפר עציון, שם נהרגו ‭ 127‬ לוחמים ולוחמות - תיכנעו", הוא מספר. "לי אישית היה  קשה מאוד. המ"כ שלי היה אריק שרון, אז מכפר מל"ל.  הוא חינך אותנו שלעולם לא נכנעים".

לבסוף נוימן וחבריו החליטו להיכנע בתיווך הצלב  האדום, "אך רק ללגיון הירדני ולא לאספסוף. נכנענו מתוך גבורה. אני עוד רואה מול עיניי את קצין הלגיון אחמד בק, כשהוא מביט בערימה דלה של נשק ותחמושת שריכזנו בהתאם להוראותיו. הוא ציווה  עלינו: 'אני חוזר עוד חמש דקות ורוצה לראות כאן  את כל הנשק שהשתמשתם בו'. בק חזר, אך אף רובה לא נוסף. הוא התקשה להאמין שקומץ לוחמים עם נשק כה מועט, הצליח להדוף את הלגיון שעות כה  ארוכות. הוא אמר לנו כי אם היו לו ‭ 50‬ כמונו, היה  כובש את תל אביב מייד".

הפספוס של המלך חוסיין

אחר כך הבחין בק בתיק העזרה ראשונה שנשא עליו  נוימן, והפריד אותו מהחברים. "הוא פקד עלי להתלוות לחיילים שלו כדי לטפל בחבריהם, פצועים רבים,  שהיו פזורים בשטח", מספר נוימן, "התרוצצתי בשדה בין עשרות פצועים ירדנים מדממים. לאחד מהם שהיה קטוע רגל עשיתי חוסם עורקים. אחרים חבשתי וכל אותו זמן הבטתי בפחד לעבר האספסוף. רק חיילים ירדנים חצצו ביני לבינם. בסתר ליבי חששתי שאחרי  שאסיים לטפל בפצועים הירדנים, הם יעשו בי שפטים".

נוימן מספר כי רווח לו כשהשיבו אותו לקבוצה,  שהופתעה לראות שחזר שלם. "הם שאלו אותי, 'מה  עשית?' סיפרתי להם שהצלתי את מי שיכולתי. הם  חשבו שהשתגעתי: 'רק לפני חצי שעה הם באו להרוג  אותך, ועכשיו אתה מציל אותם?' השבתי להם: לפני חצי שעה, הם היו הורגים אותי או שאני הייתי הורג  אותם. עכשיו הם פצועים בשדה וזועקים מכאבים. אי אפשר היה אחרת. עד היום אני גאה שעמדתי בניסיון  הזה, הן כבן אדם והן כיהודי".

נוימן היה בין האחרונים שראו את מוש (משה) זילברשמידט, מפקדו האחרון של הגוש, שהתפרסם בדבריו  בהלוויית ‭ 12‬ מן הנופלים בגוש במאי ‭ :1948‬ "מה אנו?  מה חיינו? העיקר הוא המפעל ובו אנו חיים... ותשובתנו נחושה: נצח ירושלים". נוימן פגש את זילברשמידט ב"אוכף המוכתר", שמשקיף על הכפר הערבי בית  עומאר, יום לפני שהגוש נפל ועין צורים נכנעה. חצי  שעה אחר כך, מוש נהרג.

שקית התפילין של נוימן נותרה על אחד מקפלי הקרקע של הגבעה ההיא, שהיה חשוף לאש אויב. שעות  אחדות אחר כך, כששב לעין צורים ונפל בשבי הירדני, הוא נותר ללא התפילין. הצלב האדום סיפק לו בשבי  תפילין חלופיות. על השקית שלהן הוטבע סמל צה"ל.  התפילין, ביגוד וסמלים מתקופת השבי - מוצגים במקלט אצלו בעין צורים.

ב-‭,1996‬ שנתיים אחרי שנחתם הסכם השלום עם  ירדן, נוימן וחבריו חזרו לאום אל-ג'מאל וארגנו מפגש  שבויים במקום. הירדנים שיתפו פעולה; נוימן הזמין למפגש את המלך חוסיין, אביו של המלך הנוכחי עבדאללה. חוסיין, כנער, טרם היותו מלך, ביקר את נוימן  ואת חבריו השבויים באום אל-ג'מאל בשנת ‭ .1949 ‬

המלך הביע עניין להשתתף במפגש יוצא הדופן,  אלא שבאותו יום התקיימה בשארם א-שייח' ועידה  בינלאומית נגד טרור, וחוסיין טס אליה. המפגש המרגש במקום שבו בילו כמעט שנה, התקיים אפוא ללא  נוכחותו. לעומת זאת, נוימן הניח שם את התפילין  שקיבל מצה"ל בחודשי השבי, כלצידו שבוי משוחרר  נוסף - הרב שאר ישוב כהן, מלוחמי הרובע היהודי  בתש"ח, ולימים הרב הראשי של חיפה.

התותבת של טרומפלדור

שלו כליפא אומרת שהמוזיאון של נוימן, שגדוש  ב"ארכיאולוגיה מודרנית" מתקופת מלחמת העצמאות,  הוא בבחינת פרט שמעיד על הכלל: "אין כמעט יישוב,  קהילה, ארגון, מפעל או מוסד בארץ, שאינו מבטא היום את זהותו ומורשתו באופן כלשהו, אם על ידי תצוגה מתוכננת או על ידי אוספים ספונטניים, מעשה ידי  משוגעים לדבר".

היא מסבירה כי "מיזם 'ארץ חפץ' מתנהל כדי לסקור, ללמוד ולהבין את המגוון העצום והלא נודע של המוזיאונים הקטנים. אנחנו פועלים כמשלחת חקר שיוצאת לארץ לא נודעת, שוהים ימים אחדים בכל מקום ומתעדים וממפים את אזורי התצוגות והאוספים. לעיתים אנו גם מסייעים בשימור, כפי שעשינו למשל עם דגל מחנה השבויים שנמצא אצל נוימן, שכבר החל להתפורר. מצידו האחד של הדגל הזה מופיעה כתובת  מחנה השבויים וסמליל: גמל בצל שני דקלים, ומצידו  האחר: סמל צה"ל בראשית דרכו והמילים 'צבא הגנה  לישראל' ומסגרת של גדר תיל". בשנה הקרובה, מספרת כליפא, יוקם אתר אינטרנט שבו יישמר המידע הרב על המוזיאונים והאוספים הביתיים.

בין התגליות הנוספות שהניב פרויקט "ארץ חפץ" נמצאת מזוזה מיוחדת מהכנסת הישנה, שנשמרה שנים  אצל אריק פרוסק, שגדל כילד בשכנות לבית פרומין. פרוסק מצא את המזוזה המעוטרת, שעליה תבליט אריה הנשען על עמוד המקדש, ערב מעבר הכנסת למשכנה  החדש ב-‭.1966‬ היא נשכחה בהמולת המעבר והתנדנדה על מסמר בודד.

תגלית אחרת ממסעות הפרויקט היא היד התותבת של טרומפלדור, שנודע והונצח כגיבור הגידם. זו נשכחה שנים רבות בתל יוסף, הקיבוץ שהקימו חבריו, ולאחרונה מצאה בית בארכיון הציוני ושוקמה.  בפיילוט של "ארץ חפץ" נסקרו גם מוזיאונים של  יוצאי תימן בארץ, ובהם נמצאים כתבי יד, מזכרות וחפצי יום-יום ששומרים בני הקהילה החבאנית במושב  ברקת, ממחוז מוצאם. •

נירית שלו כליפא: "הקופסאות הן סיפור שטרם פוענח עד תומו. אני מקווה שפרסום הכתבה יביא מידע נוסף על  'יוסף מפלוגה ב''  ו'נירה', ששמותיהם מופיעים על הקופסה. ייתכן שאלה שמות שניים מהנופלים" במדבר הירדני, במחנה אום אל  ג'מאל, התחממו השבויים בקור באמצעות הבערת הביסקוויטים, ומהפחים שאחסנו אותם ייצרו את התיבות, ובהן הונחו המכתבים שנשלחו ארצה וחרטו בהם שמות וציורים

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן