ארכיון ActivePaper היינו מוכרחים לנצח - Israel Hayom, 10/7/2011

היינו מוכרחים לנצח

הם נקראו למלחמה ביומה הראשון, ומיהרו לעלות על הטנקים של גדודי המילואים בחטיבת שריון ‭ ¬ 679‬ משימתם היתה ליצור קשר עם חטיבה ‭ ,188‬ שכמעט נמחקה במהלך הלחימה, ולסייע בקרבות הבלימה המרים מול הסורים ברמת הגולן ¬ כבר ביום הראשון נפגעה מרבית הקצונה הבכירה, אבל שמונה ימים לאחר מכן הסיגה החטיבה את הסורים וקבעה את הגבול המזרחי של ישראל ‭ 38 ¬‬ שנים אחרי, נפגשו מפקד החטיבה אז, אורי אור, והמג"דים יהודה וגמן וחיים דנון לשחזר את הלחימה העיקשת ולהזכיר את 75 חיילי החטיבה שהקריבו את חייהם

Picture

היערכות לקרבות התקפת הנגד ברמה"ג. מימין לשמאל: המג"ד חיים דנון, המח"ט אורי אור והמג"ד משה הראל; למטה: כוננות עם שחר במובלעת הסורית, וגמן עומד על טנק מימין; במפה: קרבות הבלימה

צילום: עוזי קרן מתוך ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון

? מצפור לוחמי חטיבה ‭ 679/434‬ מוקם בימים אלה הודות לתרומותיהם של אנשי החטיבה ומקורביהם. המעוניינים לתרום למפעל ייחודי וחשוב זה מוזמנים לפנות אל: אייל פז ‭ 054-8060801 -‬ יהודה וגמן ‭ ywegman@netvision.net.il 052-5085026 - ‬

Picture
Picture

"מלחמת יוה"כ היא התקופה הקשה ביותר בחיי‭."‬ אלוף (מיל‭('‬ אורי אור, מפקד החטיבה במלחמת יוה"כ

צילום: יהושע יוסף

Picture

המצפור שבהקמה בתל שיפון. ישמש להסברה וללימוד מהלכי הקרבות ברמת הגולן

צילום: יהודה וגמן

אני יושב בתא התותחן ויודע מי יושב בכל טנק שנפגע. אבל עכשיו אנחנו לא חושבים עליהם. גם לא על עצמנו. עכשיו אנחנו רק מחפשים מטרות ויורים. אנחנו במלחמה...‬ אני מאמץ את העיניים. זיהיתי! אני קורא יורה חלול! פתאום צעק לי גידי: יורים עלינו. תותחן טווח קרבי אש! נהג אחורה מהר! תותחן תתפלל! בקושי שמעתי את קולו בסבך הרעשים בקשר. יריתי פגז וצעקתי: תתפלל אתה גידי! והוא צעק: אבל אני לא יודע! התפללתי מקירות ליבי וצעקתי: אנא ה' הושיעה נא!

(תיאום כוונות הרב חיים סבתו)

38 שנים חלפו מאז וכמו הרב סבתו שהיה תותחן באחד הגדודים בחטיבת השריון 679 כך גם אלוף (מיל‭('‬ אורי אור מפקד החטיבה במלחמה הקשה ההיא לא יכול עדיין להשתחרר ממאורעות אותם ימים.

"עד היום מלחמת יום הכיפורים היא התקופה הטראומתית ביותר בחיי" מודה אור. "הכניסה למלחמה וההפתעה בכניסה אליה מההתייצבות במחסני החירום ועד שהגענו ‭ כ45-‬ ק"מ מדמשק זו ללא ספק התקופה הכי קשה שעברתי‭."‬

 אור התמנה לפקד על החטיבה כחודשיים לפני פרוץ המלחמה. היתה זו חטיבת שריון במילואים שהוקמה בשנת ‭ .1970‬ חטיבה צעירה שרוב חייליה בני 25 לערך ובכללם סטודנטים או בוגרי ישיבות הסדר שעברו הסבה מחי"ר (כמו הרב סבתו‭.(‬ רק הפיקוד הבכיר יותר מפקדי הגדודים והמח"ט היו בוגרי מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה.

לשדות הקרב נכנסו הלוחמים כבר במוצאי השבת כמה שעות לאחר שהחלה הלחימה. הם נטלו חלק מרכזי ונכבד בקרבות הבלימה ברמת הגולן בעיקר בגיזרה שבאיזור מחנה נפח ודרום-מזרחה ממנו עד למאמץ ההבקעה בתוך המובלעת הסורית שהסתיים כשמונה ימים לאחר מכן עם קביעת גבולות המובלעת ממזרח.

"היום הראשון היה הקשה ביותר" משחזר אור. "אף רגע לא חשבתי שלא ננצח את המלחמה אך היום הזה היה קשה במיוחד. צוותים בודדים מתאספים בקושי מוכנים למלחמה בקושי מוכנים לקרב נאספים זה לזה תוך כדי מלחמה נוראית ועוצרים את הסורים במחנה נפח. בערב לאט-לאט המצב התחיל להשתפר‭."‬

 סא"ל (מיל‭('‬ חיים דנון שהתמנה למפקד אחד הגדודים בחטיבה במהלך המלחמה ועומד היום בראש עמותת החטיבה מתפרץ לשיחה: "אני חייב להדגיש שרוב שדרת הפיקוד הבכיר של החטיבה (מפקדי הגדודים וסגניהם) נהרגו או נפצעו עד אמצע אותו היום‭."‬

 במהלך אותו היום למעשה כבר מליל מוצאי השבת יצאו טנקים ראשונים של החטיבה לעבר רמת הגולן ומשימתם - יצירת קשר עם חטיבה 188 שניהלה אז קרבות בלימה מרים במרכז הרמה וסיוע בחסימת האויב הסורי בגזרתה. בבוקר יום ראשון כבר התאספה גם מפקדת החטיבה יחד עם עוד כוח של 18 טנקים בבית המכס העליון אך רק בסוף היום תצליח לייצב מסה משוריינת של ‭ כ60-‬ טנקים שתוכל להילחם באופן מסודר ויעיל בגיזרת נפח.

"המשימה שלי היתה להקים את הגדוד ביום ראשון בערב במחנה עלקה" מספר דנון. "אירגנתי את הכוח שהיה ברשותי ‭ כ24-‬ טנקים חלקם לאו דווקא מהחטיבה שלנו שבמהלך אותו היום עצרתי על ציר הנפט וצירפתי אלי. מיניתי מפקדי פלוגות ומפקדי מחלקות והמשימה שלנו היתה להגן על נפח ועל הציר שיורד לעבד גשר בנות יעקב. זה היה יום הבלימה הראשון של החטיבה מבחינתי‭."‬

 אך במהלך הימים הקרובים יהפוך הגדוד של דנון לגורם מרכזי בבלימה המרה שנערכה דווקא מדרום לנפח באזור שבין התילים שיפון יוסיפון ועד לכיוון הכפר הסורי חושניה שם הצליח הגדוד לייצב קו הגנה.

"עוד לא הספקנו לחשוב על הקרב שעברנו והגיעה הוראה חדשה: להתחיל לנוע בכיוון חושניה. נענו אחרי דנון. רמי אמר שאנחנו עשרה כלים כוח רציני. דנון נע בראש מהר מאוד. אנחנו נענו לאט. ההילוכים שוב לא נכנסו. דנון קרא לנו בקשר כל הזמן. ממש מתחנן שנצטרף אליו כבר. מה קורה איתכם? שאל. אני נתקל בכוח סורי גדול בהרבה. אני נלחם לבד. תגיעו כבר"!

 (תיאום כוונות הרב חיים סבתו)

בספר שכתב הרב חיים סבתו על חוויותיו מהמלחמה הוא מספר על היום השני של הלחימה שבו עמד דנון בחוד הכוחות והצליח להדוף את הסורים הרחק ממחנה נפח שנכבש מחדש לא מכבר מידי הסורים ששטפו אותו באש טנקים. כך למעשה רק בערבו של אותו היום מתחילה לחזור השליטה במרכז רמת הגולן לידי צה"ל לאחר שמאמץ אחרון וסופי של כוח סורי שמנסה לכבוש שוב את נפח נעצר ונהדף עד לאזור חושניה על ידי הכוח בפיקודו של דנון.

"המאמץ הסורי העיקרי בכל עוצמתו היה מופנה למרכז ולדרום רמת הגולן" מסביר אור. "ברגע שראיתי את טנקי ה‭T62-‬ באזור נפח הבנתי שהופעלה העתודה. זה פשוט כל חייל בשריון ידע את זה. וכך מוצאת את עצמה חטיבת מילואים שנבנית במהלך הלחימה מול הדבר הזה‭."‬

 "מהרגע שקיבלנו את הפיקוד על מרכז רמת הגולן (מידי חטיבה 188 שכמעט נמחקה באותם ימי לחימה; א"י) עד ליום האחרון לסורים לא היה הישג קטן אחד פשוט הדפנו אותם מקו עמדות אחד לשני" מוסיף דנון.

איך אתם מסבירים את ההישג הזה?

אור נזכר בהתכתבות שהיתה לו עם חייל מהחטיבה. "חייל דתי אחד מהחטיבה כתב לי לאחר שקרא את הספר שכתבתי על המלחמה ‭ ")‬אלה האחים שלי" הוצאת ידיעות אחרונות) ותיאר לי את קורותיו בלי שידע מה התרחש בפיקוד החטיבה במהלך אותם ימים. הוא סיכם במשפט 'אילו ניסים מדהימים קרו שם‭.'!‬ כתבתי לו בחזרה: 'אני יהודי חילוני אני לא מאמין בניסים. מי שניצח פה אלה החיילים והמפקדים שהיה להם אמון אחד בשני‭.'‬ תוך כדי המלחמה התגבשה הרוח הזו של החטיבה‭."‬

 "מישהו סימן לטנק שנעצור. עצרנו. איש מוצק עם פנים רחבות וקול רך ושקט עלה לצריח. ביקש אותנו שנתיישב. התיישבנו על הצריח. עייפים היינו עד מוות ובעיקר המומים היינו. לא כך דמינו שנראית מלחמה. ליטף הוא כף יד של כל אחד מאנשי הצוות בשקט ואמר: שלום לכם אני המח"ט. הסתכלנו בו בפליאה. מעולם לא דיבר אלינו כך מח"ט. הוציא חפיסת שוקולד וחילק לנו אני יודע אמר קשה לכם מאוד אתם צעירים גם לי קשה. אבל אני בטוח שננצח. מי שיחזיק יותר מעמד ינצח. אנחנו ננצח אין לנו ברירה. כולנו סומכים עליכם."

 (תיאום כוונות הרב חיים סבתו)

הרב סבתו מגלה לנו את מה שהתרחש מאחורי הקלעים במחזה הנוראי של הלחימה באותם ימים ראשונים ברמת הגולן אך נדמה שזאת דוגמה לפיקוד הראוי שהוביל לניצחון העקוב מדם הזה. וזה אותו פיקוד שגם הוביל להתעלות מעבר למערכות הקשות ולאבידות בנפש בקרבות הבלימה בימים הראשונים (מהראשון ועד לרביעי) והיפוך המצב לכדי כיבוש המובלעת הסורית עד ליום השמיני למלחמה. אחד ממוביליה היה יהודה וגמן אז סמג"ד שהוביל יחד עם גדודו את התקפות הנגד המוצלחות במובלעת.

"אני חושב שיש פה דבר שאולי בראייה כוללת יותר הוא למעשה מה שנקרא 'רוח צה"ל‭"'‬ אומר וגמן "רוח צה"ל זה עם כל הכבוד לא רק הפלקט על הקיר אלא אנחנו גדלנו בצבא שאין מצב שלא מנצחים בו. אני חושב שזה הדבר המרכזי. בששת הימים אורי (אור) שילם על זה מחיר כבד עם הפלוגה שלו (הוא היה מפקד פלוגת סיור בגיזרת סיני שנפגעה קשות; א"י‭.(‬ אין מצב שלא מנצחים את הסורים! זה קל להגיד את זה עכשיו אבל צריך לזכור שהרוח היתה כזאת והמפקדים היו מאוד מקצועיים‭."‬

 "לגבי הדחיפות שהרגשנו" מוסיף דנון "שמענו בהתחלה את הקשר של חטיבה ‭ .188‬ היה לנו ג'יפ ליד מפקדת החטיבה שהיה בו קשר ושמענו את הצעקות ואת הקריאות והתכנונים לתגבורת. זה היה מתסכל כי בשעה ‭ 16:00‬ (בשבת שלפני הכניסה למלחמה) ישבנו כבר רוב המפקדים ביפתח וחיכינו לאנשי הצוות שהגיעו בגיוס מהבתים. וגם זה תרם להישג לבסוף‭."‬

 כך משתנה התמונה מבלימה להתקפה וחטיבה 679 מובילה את ההתקפה במובלעת הסורית דרך קונטרה בואכה תל שער הנמצא מדרום-מזרח. בדרך היא מתמודדת עם כוחות סוריים רוויי נ"ט ושריון הנלחמים בעוז על שטחם בהגנה עיקשת עד למצב שבו מצליחה החטיבה לייצב קו הגנה חדש במובלעת באזור תל שער ותל אל-מל (‭כ15-‬ ק"מ לתוך סוריה‭.(‬ ולבסוף ביום שישי לאחר כמעט שבוע של לחימה נאלצת החטיבה לעצור את התקפת הנגד של כוחות הסיוע העיראקיים.

"השמש היתה נגדם וסינוורה אותם. והם נעו לעומתנו בלי להבחין בכלום. כנראה שהם גם לא ידעו היכן הם בכלל. הם קרבו והלכו ואני דואג דואג מאוד. על מה הוא סומך? למה לא לפתוח באש? אני עם יד על ההדק שומר על הטנק הראשון במרכז הכוונת שלי. תמתין אמר וגמן. ואז כשהם הגיעו לטווח קצר מאוד אמר וגמן: אש! יריתי בראשון פגעתי. מטרה! קראתי. אש לשני! אמר וגמן בשקט. יריתי שוב באותו כיוון. פגענו בשבעה טנקים לבדנו. וגמן ירד לתא תותחן וחיבק אותי בחום. ראיתי דמעה בעיניו."

 (תיאום כוונות הרב חיים סבתו)

את המלחמה סיימה החטיבה עם 75 חללים שאותם דואגת העמותה בראשות חיים דנון לסעוד ולסייע ככל שביכולתה. עמותת החטיבה מורכבת מלוחמיה ממפקדיה הוותיקים ומבני המשפחות השכולות ופועלת זה 35 שנה להנצחת חללי החטיבה ולהטמעת מורשת החטיבה בקרב לוחמיה הצעירים.

אחד מהם הוא אני קצין באחד הגדודים של החטיבה שהוסבה לפני כמה שנים לטנקי מרכבה סימן 3 ושמה שונה לחטיבה ‭ .434‬ החטיבה השתתפה גם בקרבות במלחמת לבנון השנייה שהוסיפה למניין החללים שניים מטובי בנינו. מדי שנה מקיימת העמותה את טקס האזכרה השנתי לנופלים באנדרטה שבתל שיפון ברמת הגולן בהשתתפות המשפחות השכולות ולוחמי החטיבה לדורותיה.

בימים אלו פועלת העמותה להקמת אמפיתיאטרון באוכף שלראש תל שיפון הצופה אל שטחי הקרבות בנוסף על האנדרטה הקיימת באופן שישמש להסברה וללימוד מהלכי הקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.

אז וגם היום חטיבה ‭ 679/434‬ משמשת נדבך חשוב בשמירה על גבולותינו. שירתו ומשרתים בה אנשים שהוכיחו שערכים של רעות ושאיפה לניצחון עוד לא פסו מהארץ וראוי שנשמור וננצור את זכרם של אלו שנפלו לפני כמעט ארבעה עשורים ונמשיך את מורשתם. ¬

יהודה וגמן:
"אנחנו גדלנו בצבא שאין מצב שלא מנצחים בו. אני חושב שזה הדבר המרכזי. אין מצב שלא מנצחים את הסורים! זה קל להגיד את זה עכשיו, אבל צריך לזכור שהרוח היתה כזאת והמפקדים היו מאוד מקצועיים"

קונטרה בנטל אביטל

שיפון נפח יוסיפון ‭ 98 91‬ חושניה