ארכיון ActivePaper למדנו את הלקח תחת אש קטלנית - Israel Hayom, 9/17/2010

למרות שנולד למלחמת העצמאות, לחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת לבנון, התואר "המלחמה" שמור אצל אלוף (מיל‭('‬ עוזי דיין למלחמת יום הכיפורים ¬ כמי שהתחיל את המלחמה כקצין בתעלת סואץ וסיים אותה על פסגת החרמון, חווה דיין את גבורת הלוחמים ודבקותם במשימה, אך גם את כאב האובדן והתסכול מחוסר המוכנות של ישראל ‭ 37 ¬‬ שנה אחרי הוא מזהיר מפני חזרה מסוכנת ל"קונספציה" ¬ על מלחמה ושלום

למדנו את הלקח תחת אש קטלנית

Picture

הייתי עצוב, אבל המלחמה דווקא נטעה בי ביטחון עצמי. דיין על פסגת החרמון, 1973

Picture

רק מי שלחם במלחמה הבין שציניות היא מצרך הכרחי.

חיילים בסוף המלחמה

"מיום הכיפורים שעבר ועד יום כיפורים זה"...‬ (מתפילת כל נדרי)

יום הכיפורים שעבר עלינו ‭ ב1973-‬ חל כמו השנה בשבת. ביום שישי הגעתי לז'נבה תחנתי האחרונה בסוף שבוע של בדיקות סידורי האבטחה בשגרירויות באירופה. פגשתי שם את אבא וביחד עם משפחת סלוצקיס תיכננו לצאת לאכול במוצאי שבת עם סיום יום הכיפורים ולחזור למחרת ארצה היישר לשנת הלימודים השנייה שלי באוניברסיטה העברית. לא כך היה. בצהריים צילצל "האיש שלנו בווינה" והודיע שעוד כמה שעות תפרוץ מלחמה עם מצרים.

כך פרצה לחיי המלחמה של הדור שלי. בישראל אפשר לדעת מאיזה דור אתה על ידי זיהוי המלחמה שאליה אתה מתכוון באומרך "המלחמה" ללא תוספת שמה הפרטי. כשסבתי בתיה היתה אומרת "בזמן המלחמה" ונאנחת היה ברור שהיא מתכוונת למה שהיא קראה "המלחמה העולמית השנייה‭."‬ אמא מימי עד היום קוראת "המלחמה" אך ורק למלחמת השחרור ולא לאף מלחמה אחרת. אנחנו ילדי מלחמת העצמאות וקום המדינה לחמנו כחיילים צעירים במלחמת ששת הימים כקצינים במלחמת ההתשה וכמג"דים במלחמת לבנון הראשונה. אבל התואר "המלחמה" שמור איתנו למלחמה אחת ויחידה זו שעיצבה את דמותנו - מלחמת יום הכיפורים.

מתעלת סואץ לרמת הגולן

מצויד בניסיון מלחמת ששת הימים הקצרצרה התחלחלתי למחשבה הנאיבית שעד שאצליח להגיע לארצנו הקטנטונת שכל אפשרויות הגישה אליה נסגרו תסתיים המלחמה. לאחר שפסלנו מספר רעיונות פרועים כמו לטוס לקפריסין ולהפליג משם בסירת מנוע מהירה לארץ יזמה חברת אל על טיסות להחזרת לוחמים ארצה והצלחנו לעלות על הטיסה הראשונה שיצאה לארץ מבאזל ביום ראשון בערב. חצינו את קו החוף החשוך של ישראל ונחתנו בעלטה גמורה בשדה התעופה לוד. לא שעיתי להפצרות אבא לקפוץ הביתה ונסעתי היישר ליחידה. הגעתי לפנות בוקר קיבלתי פיקוד על פלוגה התארגנו במהירות וקפצנו למערבולת של המלחמה חסרת השם שנחתה עלינו כמו על כל עם ישראל בהפתעה מוחלטת בעיצומו של יום הכיפורים.

זה היה הלקח הראשון - הפתעה אסטרטגית בצורת התקפת פתע מתואמת בשתי חזיתות - תעלת סואץ ורמת הגולן. כך קרסה "הקונספציה" שגרסה שמצרים לא תתקוף ביחסי כוחות שבהם לא תוכל להשיג הכרעה ותוכה שוק על ירך כמו במלחמת ששת הימים. הוד מעלתה הקונספציה היתה כל כך הגיונית וחזקה שכל סימני ההכנות של המצרים למלחמה הודחקו או פורשו כתרגילים. אנחנו שבשנים שלפני המלחמה הגענו לכל מקום נדרש במצרים ובסוריה לא העלינו בדעתנו שעיוורון הקונספציה יביא לכך שאפילו לא ינצלו את פרי המבצעים הסודיים שלנו שאיפשרו לתת לקברניטי המדינה התרעה למלחמה.

זהו הלקח העיקרי הכפול של מלחמת יום הכיפורים - אין מסוכן מביטחון עצמי מופרז ויש להיזהר מקונספציות שפג תוקפן. ממלחמת ששת הימים ועד מלחמת יום הכיפורים לא הפנימו ראשי הצבא את מילות התפילה "על חטא שחטאנו לפניך בעיינים רמות (בגאווה) ועל חטא שחטאנו לפניך בעזות מצח‭."‬ ותמיד תמיד היערך למלחמה אפשרית בהתאם ליכולות האויב ולא לפי הערכתך את כוונותיו. יכולות ניתן להעריך נכונה כוונות ניתן רק לשער.

בחזית תעלת סואץ שאליה ירדתי בראש פלוגתי וחברתי למפקדת אוגדת המילואים של אריק שרון צריך היה ללמוד את לקח ההפתעה תחת אש קטלנית. דחיית בקשתו של דדו הרמטכ"ל לא לגייס מוקדם את מערך המילואים ולא ליזום מכה מקדימה (מחשש שנואשם בגרימת המלחמה) לא השאירה סיכוי לקו המוצבים הן בתעלה והן ברמת הגולן.

תחת פיקודו המרשים של אריק ביצענו לצד יחידתו האפקטיבית של פצ'י משימות חי"ר. אלה לא היו בדיוק "משימות מיוחדות" שאליהן הורגלנו אבל במלחמה עושים את מה שצריך. ניסיתי לשכנע את אריק לבצע סיור מוקדם לנקודת החצייה המתוכננת של התעלה שכבר אז חשבנו עליה אבל אריק חשש שהתגלות אפשרית שלנו תפסול את הנקודה ותכשיל את מה שבהמשך אכן היה המהלך ששינה את פני המערכה בדרום.

התחלנו להתכונן להתקפה הצפויה כשמשימתנו להיות כוח סיור בתחפושת של יחידה מצרית. בעיצומן של ההכנות הגיע לגזרה חברי הטוב לצוות וליחידה סרן אמיתי נחמני מצויד בפקודה שעלי להעביר לו את הפיקוד על הפלוגה ולעלות לרמת הגולן לביצוע פשיטות בעומק החזית הסורית. שוחחנו על המלחמה הזו ונפרדנו באיחולי הצלחה ובלחיצת יד חזקה - אז לא נהגנו להתחבק והיום חסר לי האין-חיבוק ההוא.

עברתי דרך היחידה קיבלתי פלוגה חדשה הצטיידנו בהתאם למשימות ועלינו לרמת הגולן. שם חיכה לנו אל"מ אורי שמחוני עם פקודות משימה להשמדת סוללות ארטילריה בעומק המערך הסורי. הפשיטות חייבו חציית שדות מוקשים ניווט מדויק דרך מערך סורי צפוף ומשתנה התגנבות שקטה ליעד השמדה מהירה וחזרה בשלום בתוך המערך הסורי העצבני בעקבות התקיפה. בקיצור מה שידענו לעשות הכי טוב. אחרי שאתה מסתנן דרך המולת הקרב של הקו הראשון אתה פוגש את השקט והביטחון שבעורף האויב. בלילה הראשון לא מצאנו את הסוללה שכנראה דילגה וחזרנו עייפים ומתוסכלים. בלילה הבא הגענו בשקט עד הסוללה שבתזמון מצוין (לנו) פתחה באש תותחים מה שאיפשר להגיע עד החיילים הסורים שעד היום לא יודעים מהיכן בא להם מותם.

ואז הגיעה משימת החרמון שנפל בידי הסורים בתחילת המלחמה. חדירה שקטה נוספת לסוריה וטיפוס תלול ומייגע הביאו אותנו לרכס השולט על מוצב החרמון מצפון. במקום זה המכונה היום מצפה שלגים חברנו ליוני נתניהו ז"ל לשלושה ימי לחימה שבהם הרגנו בקרבות מטווח קצר עשרות סורים שבינו נוספים ומנענו תגבור ותספוק של הכוח הסורי שבו נלחם הכוח של גולני. ממקום התצפית המצוין שלנו דיווחנו לפיקוד הצפון שמוצב החרמון ריק אבל לא הצלחנו למרות הפצרותינו לקבל אישור להשתלט עליו כי "הוא שייך לגולני‭." ‬

ביום השלישי ראינו אכן את חיילי גולני מגיעים לאחר קרב עקוב מדם למוצב הריק ומניפים את דגל ישראל. מישהו העיר בפרפראזה על "העיניים של המדינה" (כפי שכינה את החרמון לוחם גולני בני משש) שאפשר היה לחסוך דם אם היינו מצליחים ש"האוזניים של הפיקוד" יקשיבו לנו. נשמע ציני אבל רק מי שלחם במלחמה זו הבין שציניות בריאה היתה מצרך הכרחי כדי לא להתייאש ולהישאר הומני. גם האמירה הנוראה "אני שונא את המדינה אבל אוהב את הפלוגה שלי" נולדה במלחמה הזו.

לא הבטחנו יונה ועלה של זית

כך הסתיימה עבורנו מלחמת יום הכיפורים. הכוח שהגיע אלינו בסוף הלחימה הביא ידיעה קצרה על נפילתו של אמיתי נחמני בשדה התעופה פייד מעבר לתעלת סואץ. ירדנו מהחרמון עצרתי בבית החולים בצפת לטיפול קצר בפציעתי בחרמון נמלטתי משם תוך שעתיים ועוד הספקנו יוני ואני לעצור בדרך ליחידה לארוחת לילה אצל אמא מימי ואבא משה שאותם לא ראיתי מתחילת המלחמה. סיפרתי להם על אמיתי ועל עשרות חברינו שנהרגו. אכלנו בשקט. היה עצוב וטעים. "אנו ימינו כצל עובר‭"...‬ וצל זה מעיב עד היום.

חזרנו ליחידה. יוני הלך לשריון ששיווע לקצינים שימלאו את השורות עמירם לוין נפצע קשה בג'יפ שאמיתי נהרג בו ואני דחיתי את הלימודים ונשארתי לעזור לגיורא זורע מפקד היחידה ששני אחיו נהרגו במלחמה ההיא. מבצעים חדשים חיפושי גופות והשמדת טנקים שנשארו בשטח הסורי ואימון דור חדש של חיילים ומפקדים. הייתי עצוב אבל המלחמה הזו נטעה בי דווקא ביטחון. ברמה הלאומית לא הצליחו לנצח אותנו אף שתפסו אותנו "עם המכנסיים למטה‭."‬ ברמה האישית הייתי גאה שביצעתי את כל המשימות ולא נהרג לי אף חייל. כל מי שהיה מפקד במלחמה גורלית יבין זאת.

אחרי חצי שנה של מבצעים חזרתי ללימודי המתמטיקה-פיזיקה שלי. רבים מאותו מחזור נלחמו במלחמה זו שבה נהרג גם חברנו גידי דבורצקי ז"ל. האוניברסיטה פתחה ללוחמים שנשארו בשירות "מחזור ב‭"'‬ ובמקביל ללימודים גאתה המחאה. לא "הבטחנו יונה עלה של זית" ולא התכוונו לשמור על שלום בית. מוטי אשכנזי עמד אמנם ימים רבים לבדו ובבחירות שהתקיימו אחרי המלחמה שרד השלטון הקודם ‭ ")‬בכל זאת מערך‭("‬ אבל המחאה הבשילה למהפך ובשנת 1977 עלה הליכוד לשילטון. בגין קלט את ההזדמנות ההיסטרית וחתם את תוצאותיה ארוכות הטווח של המלחמה בהסכם השלום המשמעותי בין ישראל למצרים.

"ומיום כיפורים זה ועד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה"...

היום 37 שנה אחרי המלחמה ההיא חיוני לחזור ולשנן את לקחיה כיוון שעולמנו חוזר לאי ודאות מזרח-תיכונית - איננו יודעים לאן הולכת עיראק עם יציאת הכוחות האמריקניים בבהילות - תתאחד או תתפצל? תשיב מלחמה שערה או תהיה גרורה איראנית? והכורדים (בעיראק איראן וטורקיה) עוד יעלו את את הטיעון: "אם לפלשתינים מגיעה מדינה אז מה איתנו‭."?‬ מה יהיה במצרים אחרי עידן מובארק ואיך תיראה ירדן עוד 10 שנים? אי ודאויות אלו בתוספת המירוץ האיראני לפצצה וההידרדרות של טורקיה בדרך להיות איראן 2 עלולות ליצור בעתיד מתח בגבול המצרי ו"חזית מזרחית" מחודשת. לא זה הזמן לחזור על שגיאת הדבקות בקונספציה כגון "הוויתורים יביאו את השלום שיביא את הביטחון‭."‬ עלינו לבנות את הכוח הצבאי ולשרטט את הקווים האדומים במו"מ הפלשתיני על פי היכולות ופוטנציאל האיומים ולא על פי ההערכות האופטימיות של הכוונות ותקוות שווא.

נכון אסור להתכונן למלחמה הקודמת ולמדנו גם את מגבלות הכוח אבל גם אסור לשכוח את לקחיה של מלחמה שלולא כוחנו היינו מאבדים בה "את ארצנו את מולדתנו ואת בית אבינו‭."‬ אסתפק בשני לקחי נכס צאן ברזל:

?• הצורך להיות תמיד חזק ומוכן. לשאוף לש־ לום אבל רק מעמדת כוח ורק עם פרטנר שהתייאש מלנצחנו מוכן לפשרה היסטורית וגם מסוגל לספק את הסחורה.

• לאמונת הלוחם ולטריטוריה חשיבות ראשונה במעלה. בבואנו לדבר שלום עם הפלשתינים עלינו לעמוד על הצורך בגבולות ביטחון הנותנים לכל הסכם את הסיכוי להיות בר קיימא ומונעים את הקלות הבלתי נסבלת של הפרתו האפשרית. כך למשל צריך להתעקש על שמירת הריבונות המלאה של ישראל בבקעת הירדן כתנאי לכל הסדר עתידי אפשרי. אין תחליף ללוחם הנלחם על אדמתו. ¬

? הכותב הוא נשיא מועצת הביטחון לישראל

37 שנה אחרי המלחמה ההיא, חיוני לחזור ולשנן את לקחיה כיוון שעולמנו חוזר לאי ודאות מזרח-תיכונית‭...‬ לא זה הזמן לחזור על שגיאת הדבקות בקונספציה אחרי שאתה מסתנן דרך המולת הקרב של הקו הראשון אתה פוגש את השקט שבעורף האויב‭...‬ הגענו בשקט עד הסוללה שבתזמון מצוין (לנו) פתחה באש תותחים, מה שאיפשר להגיע עד החיילים הסורים, שעד היום לא יודעים מהיכן בא להם מותם
זה הלקח העיקרי של המלחמה - אין מסוכן מביטחון עצמי מופרז ויש להיזהר מקונספציות שפג תוקפן. מששת הימים ועד יום הכיפורים לא הפנימו ראשי הצבא את מילות התפילה "על חטא שחטאנו לפניך בעיניים רמות ועל חטא שחטאנו לפניך בעזות מצח"